פורסם בתאריך: 9 בפברואר 2016, 09:15 על ידי הומר ג'ונסן 4.0 מתוך 5
  • 0.00 דירוג קהילה
  • 0 דירג את האלבום
  • 0 נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 4

בוזי גמיש. הוא הגיש נתח מחייו בבית העונשין הידוע לשמצה במדינת לואיזיאנה באנגולה בגין אישום בסמים, החל משנת 2011. ואז, בנובמבר 2015, הוא שיתף חדשות על אבחון סרטן הכליה ברשתות החברתיות. מאז נכנס לרמיסיה, אך דרך כל הקשיים שלו, בוזי שמר על אפו לאבן השחזה, מנסה להגשים עוד יותר את חלומותיו.



ביום השנה החדשה הוא נשר ברגשותיי (הולך דרך זה) , חשבון אינטרוספקטיבי של התמודדות עם סרטן והמטען הרגשי הנלווה אליו. עכשיו, רק חודש לאחר מכן, הוא הפיל את מקבילו, את הרגשות שלי (בעברי) ; שמונה עשרה מסלולים התמזגו בקוקטייל בוזי של מלכודת, חוכמות רחוב וברגדוקיו. זו האזנה ארוכה, אבל האלבום משקף מגוון של מצבי רוח מוסיקליים שנותנים אמון בגישה המונעת של בוזי, שמקורה בשפל רגשי יותר משיאים.



ממש מההתחלה, הטווח המוסיקלי של את הרגשות שלי (בעברי) ניכר. המסלול הראשון, בעיה, גורם לכדור להתגלגל עם בוזי שעף מהשער מעל פעימה קשה במיוחד. הוא אמן מנוסה שיודע מה עובד, אבל הוא גם עושה מאמץ מרוכז כדי להחליף את העניינים. N * gga אמיתי, הוא צעקה לכל האנשים החשובים בחייו, המציג את הספונטניות ונראה כאלתור במבנה הפסוקים שלו. מבחינה טכנית, המסירה שלו לכאן היא הכי ייחודית ומרשימה.








שמקשיב לסטטיסטיקה של מוזיקת ​​ראפ

עבור אלבום שהוא לא האזנה המגובשת ביותר, בוזי עושה עבודה טובה ומנצל סגנונות ורגשות נישתיים. האמת היא הפסקה מה- MC הפרוטוטיפי שהכרנו, כשהוא מתעמק בתחום הצדק החברתי, מדבר על אי-שוויון גזעני ואלימות משטרתית: המערכת שנועדה לשמור על כולנו בכלא / סעיף 8 לא רוצים את האבא שחי עם האחים / הם לא רוצים לתת לנו עבודה, אז כולם 'כאן גונבים / כנראה לא מקשיבים' כי לילדים יש ילדים. מצב הרוח מתבהר במסלולים הבאים, כולל מאמץ שיתופי פעולה עם סלים בריון ורוטב וולקה ב- Wanna B Heard ו- Park It Lik Bih, בהתאמה. בוזי הוא אולי ראפר מהדרום, אבל ההגשה והטקסטים שלו צריכים להפריך את התפיסה שהוא פוני אחד טריק.

מבחינת הייצור, את הרגשות שלי (בעברי) הוא תיק אחיזה מוזיקלי. Choppaz n ’Gunz, מציג את בוזי יורק פעמיים על פני מדגם ווקאלי נשי מבשר רעות, לפני שהוא מתכוון למבט התובנה והמצומצם על החיים השונים. באלבום מלא בתווים כלליים, זה בולט ברצינות ובשינוי הקצב שלו (שיחות מביאות מציאות, מסתכלות על החיים אחרת / זמנים קשים וטרגדיות, מסתכלים על החיים אחרת). רצועת גיטרה נשמתית גורמת לנוד ראש מדבק, תוך יצירת אווירה נגישה יותר למי שאולי מכיר פחות את טעם ההיפ הופ הדרומי. כמובן שהוא גם נשאר נאמן לצלילים שהפכו אותו למפורסם. Big Blue Hundreds מתחנן שישחקו אותם בקול רם בשוט, עם קו בסיס רועם שרוכב בצורה חלקה מתחת לזרמים מהירים מ- Boosie וממיסטה האורחת. זה אולי נשמע נדוש, אבל באמת יש משהו לכולם בטיול המסוים הזה.



אלבום האולפן השמיני של בוזי הוא שאפתני בקנה מידה, ומכיל כמה מעבודותיו הטובות ביותר עד כה. המסר והתוכן לא תמיד קבועים, אך גאות החוויה מאפשרת מגוון חזק של צלילים, ובוזי מסתגל למקצבים כמו זיקית בצבעים שונים. אינו זר למצוקה, ההשראה שלו נשאבת ממספר בארות, בין אם זה משרת זמן, מאבק בסרטן או התגברות על המכשולים הקשים ביותר. 11 שנים חלפו מאז ההוריקן קתרינה, אך גם כיום, שכונות רבות בניו אורלינס נותרות הרוסות ללא שום סימן לתיקון קרוב. עצם התסכול של האורליאנים החדשים הנשכחים בא לידי ביטוי בתוך פעימות האלבום, שאמנם חשוכות בעיקר, אך לוכדות את הרגש בו בוזי יורק.