פורסם בתאריך: 25 בפברואר 2016, 11:31 על ידי C.J. Rucker 3.3 מתוך 5
  • 4.00 דירוג קהילה
  • 7 דירג את האלבום
  • 4 נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 12

המונח עצמאי הוא מונח המשמש בצורה רופפת מאוד בתעשיית ההיפ הופ. קשה למצוא אמן מצליח שהוא עצמאי באמת. חבר'ה כמו צ'אנס הראפר משנים את הפרדיגמה, אך עבור חלקם, להיות עצמאים פירושם להיות קבוצה משלך המופצת על ידי תווית גדולה יותר, שגם עליה לפצל צ'ק עם חברת אם גדולה עוד יותר. לוכד ממפיס, דולפ הצעיר מצא הצלחה לשמור על אימפריית נתיב הנייר בשם שלו כראוי על ידי סיבוב קומץ להיטים וזרם של תערובות מוצלחות בשש השנים האחרונות. עם מקום ברשימת נסיכי המזומנים של היפ-הופ של פורבס ולהיטים כמו Preach, Pulled Up, and Cut It מחממים את הרחובות בלי גיבוי של תווית מרכזית, קל להבין מדוע דולף מכריז על עצמו שהוא מלך ממפיס באלבום הבכורה שלו שיצא באותו יום בתור עמית ממפיס MC, יו גוטי.



אל תתנו לתג המחיר של אלבום הבכורה להטעות אתכם לחשוב שדולף מחליפה דברים הפעם. דולף מראה הבטחה על הפתיחה הקשה, עובדות, לפני שנסוג לאזור הנוחות שלו ברוב האלבום. מלך ממפיס לובש את הצורה של שני המיקסים האחרונים שלו, שיטין על התעשייה ו 16 רוכסנים רק בלי התכונות. אחד עשרה שירים זה כל מה שמנכ'ל האימפריה של נייר דרך צריך להזכיר למי שמכיר אותו במה הוא עוסק: כסף, כסף ועוד כסף. מי שלא מכיר את דולף יתכווץ בכל שיחות הנייר, במיוחד כשאתה משייך אותו למסירה הדרומית הגרוסה שלו. ובכל זאת, הכישור שלו לווים קליטים מדבקים ולפונצ'ים חלקלקים כל כך אלמנטריים שהם מתגנבים אליך, מספיקים כמעט בכדי לשאת אלבום בן 11 שירים. קווים כמו נעלי ההתעמלות שלי תואמים את המכונית, זה מה שאתה מכנה סטיילינג, כספים בכיס גדולים כמו חביב מיידי של הגמד, דפקתי אותה כל כך טוב, היא קמה והתחילה לבשל, ​​הם ללא ספק פשוטים אבל המסירה הישירה של דולף על ייצור מלכודות מנצנץ להפוך אותם לנסבלים.



דולף הוא במיטבו כשהוא משלב את זהות מנכ'ל הרחוב שלו באנקדוטות מלכודות אישיות כמו שהוא עושה במציאות הקרובה, החיים האמיתיים. אתה יכול לשמוע את הכאב השורשי של מאבקו כשהוא אומר שבאתי מחרא ... פשוטו כמשמעו כדי לספק את הבד לתמונה בלתי סלחנית ועם זאת ניתנת לסלוח של אחי נשבר שמתעשר רק כדי להפוך את ההון הזה. כשדולף מציין שהוא עשה מספיק כסף בפח כדי לשלוח את ילדיו לאוניברסיטת סטנפורד בזיון זה אתה לא יכול שלא להיות מונע מהגישה הראשונה המשפחתית של אותו בחור שאומר שהוא שילב רולס רויס ​​רק כדי לעשן קוש בּוֹ. ההפיכה הפטריוטית של הצבעים של אמריקה על ארה'ב היא החלק הכי מצחיק באלבום כשדולף צועק בחוכמה את החברים שלו שמייצגים גם את האדום וגם את הכחול תוך שהוא משאיר מקום לנשים האדומות (והלבנות) שלו על פעימה של זייטובן קליל.






מנטליות והפקת סוסי עבודה של המפצחים המובילים באטלנטה, זיייטובן, מייק וילל Made-It, Nard & B, Cassius Jay ו- TM88 הפכו את דולף לבנה המאומץ של אטלנטה שדרייק כל כך רצה להיות לפני כמה שנים. למרבה הצער, על מלך ממפיס , ההתקדמות שלו נחנקת מגישה נוסחתית לגרימת מוצר מוכר עליו הוא סמך על כל הקריירה שלו. דולף מנגן את זה בטוח ברוב האלבום - גורם לך לתהות אם זה כל מה שאנחנו יכולים לצפות מהמוכר העצמי מלך ממפיס . הסינגל המוביל של האלבום Get Paid (שהוסר באופן אירוני מהאמור לעיל שיטין על התעשייה מיקסטייפ) היא הדוגמה הברורה ביותר לגישה זו, בעוד איך יכול לשלב פעימה של זייטובן עם סורגים שלעולם לא עוברים מחוץ לספקטרום של סימני דולר ונשים.

מלך ממפיס מכיל את כל המרכיבים של אלבום בכורה פורץ עם 12 רצועות חסרות תכונות, אך הוא מסתדר כפרויקט דולף קונבנציונאלי נוסף. הנגיחה הברורה ביו גוטי בצורת תאריך יציאתו וכותרתו של האלבום, אורזת יותר אגרוף מאשר האלבום עצמו. אם זה כל מה שצריך כדי להיות מלך ממפיס, הכתר לא בטוח.