פורסם בתאריך: 6 ביוני 2016, 12:03 על ידי אהרון מק'קרל 3.7 מתוך 5
  • 3.60 דירוג קהילה
  • 10 דירג את האלבום
  • 4 נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 22

ויק מנסה הפרויקט הראשון באורך מלא מזה שלוש שנים נקרא כראוי; לאיש יש הרבה דברים בראש. הוא אורז בשבעה שירים בלבד את מה שלראפרים רבים היה לוקח זמן כפול לומר. קיצור כזה הוא גם ברכה וגם קללה דברים רבים מתרחשים .



כשאתה בין פרויקטים כל כך הרבה זמן, הכניסה לא צריכה להיות דבר פחות מדרישה. השושלת משיגה את זה, כשמחתיר רוק ניישן מכריז שהרוק עדיין בחיים זורק את היהלומים שלך שוב. הצ'יקאגואן מעיד גם על רוחות משתנות בסצנת ההיפ הופ של עירו: ואז צ'יף צ'יפ צנח בשנת 2012, עכשיו זה תרגיל / חיכיתי בכנף כמו ציפור על אדן החלון / עכשיו אני הנסיך הטרי, אני חושב שאני יודע איך דודי מרגיש [פיל] / הוא שלח את החרא הזה לסמים לוורידים כמו שוטים על כל עסקה / אחרי שנבנה על מבנים קיימים, העבר את התרבות.



האם ציפורמן קנה את מועדון ארוחת הבוקר

תרבות בוערת במוחו של ויק, בדרכים העוטפות אך מתעלות על ההיפ הופ. השושלת עוברת ל -16 יריות, שהם כמעט שש דקות של זעם צודק בגלל עוול פוליטי ומשטרתי בשיקגו, כלומר הריגתו של שוטר משטרת שיקגו ג'ייסון ואן דייק בן ה -17, Laquan McDonald, בשנת 2014. Mensa מחדיר את המסלול בזעם, אבל זה זעם מבוקר שמפמפם את החתך במטרה. ראש העיר שוכב ואמר שהוא לא ראה את קטעי הווידיאו / וכולם רוצים לדעת איפה האמת / בצד הדרומי שבו אין מרכזי טראומה, אבל הכי טראומה / הרבה תותחים אבל אתה לא רוצה שום דרמה , הוא יורק.








הקינות שלו אינן מוגבלות לשיקגו. הוא מצייר את המאבקים העגומים של פלינט, מישיגן, על גוונים כחולים: צבע של פיפי בוקר שיוצא מהכיור / זה 2016 מי יחשוב / לילדים באמריקה אין מים נקיים לשתות. Mensa מתמודד עם מאבקים שרוב האמריקאים רק שומעים או קוראים עליהם באמצעות חדשות חדשות ומביא אותם בפירוט עז. התוצאה לעולם אינה משעממת ותמיד חזקה. כדי להיות הוגן, Mensa לא מרפה מעצמו, מודה, כאן אני מדבר על מהפכה / ואני אפילו לא יכול להוציא דולר על התנועה / כשאני במועדון החשפנות מוציא דולרים על התנועה הזו / אני מניח שלכולנו יש מקום לשיפור.

גם בלי שורות כמו הנחשב לעיל, Mensa נשמע לא במקום שמתנשא הארדקור ומתנשא בחוט דנטלי על פעימות מלכודת של הו-הום על Danger ו- New Bae. הראשון נהרס בזכות השירה הגרועה של Mensa על הקרס, בעוד שהאחרון כולל כמה חרוזים חזקים אך הוא נשכח באופן כללי. שני השירים האלה, שמטפחים באמצע ה- EP, בולטים יותר ממה שהם היו עושים בפרויקט דליל עם מעט מקום להתנועע לטעויות. הזרימה המזמרת והגיטרה הופכים את ליקר לוקר לתענוג, אך הנושא המביא לשחמתו יוצא מאולץ על EP כבד פוליטי.



למרבה המזל, רוב המוזיקה - כלומר ההפקה - מרשימה אך נוקטת מושב אחורי להגיגיו של מנסה. מקשי הפסנתר האלגנטיים להפליא על גוונים כחולים עושים בדיוק את מה שהם אמורים לעשות; מִבטָא. ניתן לומר את אותו הדבר על הרקע המאופק של שושלת והפקה עוצמתית אך מינימליסטית על 16 שוטים.

הכל מגיע לשיא בגמר השיר ובכותרת, שם ויק מתנשא על פעימה פשוטה ומעוררת השראה, המפרט את התמכרותו לסמים, את הבעיות האישיות שלו ואת הפוליטיקה התווית שהובילה לשחרור זה. למרות העטה הראוי להצטמצם, השיר הזה הוא ניצחון אמוציונלי, מוזיקלי ולירי, המכוסה במקום בו מנסה נמצא כעת: כתב את עווליי בכל השיר הזה עכשיו הייתי רוצה לקבל את פניכם לעונה שלי.

בהתחשב ב- EP זה, יהיה מעניין לראות איך נשמעת עונת Mensa. למרות שהפספוסים המעטים בוטים יותר בגלל תמציתיותה, דברים רבים מתרחשים הוא עדיין מוצר יציב של אמן שמחפש השראה פנימית וחיצונית.