3.4 מתוך 5- 3.27 דירוג קהילה
- אחד עשר דירג את האלבום
- 4 נתן לו 5/5
מוזיקאים רבים ערבו את העבר כדי ליצור להיטים בהווה. מהטראפ של YG שקופץ מלכודת ראפ המושרה ב- G- funk וכלה בקריירה של ברונו מארס בהוצאת קטלוג של השפעות כמו פרינס, צ'אקה חאן ובל ביו דבוי, השימוש בנוסטלגיה נותר כלי מהשורה הראשונה ברפרטואר האמן.
טורי ליין השתמש בגישה זו שלו צ'יקסטייפ סדרה, אוסף הידוע בעיצוב מחדש של להיטי בחירה משנות ה -00. אולם הפעם, הראפר השיר של טורונטו לא רק מעצב מחדש את הרצועות האהובות עליו, אלא גורם למופיעים המקוריים להופיע בגרסאות המחודשות של כמה מהגזרות האהובות עליו מתקופת הרינגטונים והטלפונים.
זמר ה- R&B מחקה את האנשים כמו T-Pain ו- Trey Songz, שזור בצורה חושנית על דגימות להיטי R&B מואטות ומעוותות משנות ה -00 יחד עם כמה מערכונים מעורבבים.
הוא מציג את הבנתו הרבה של הז'אנר בגזרות כמו ג'רי ספרינגר, עיבוד מחודש של T-Pain's I'm Sprung בהרמוניה עם טלהאסי עצמו כשהשניים מעלים מרפאה מלודית.
דמיונו המחודש של הקלאסיקה היפה על היופי של פארל וסנופ דוג בנץ זורחת כמשהו חדש; לוקח את ההפקה המנצנצת המקורית המדהימה וממיר אותה לביצוע קצוץ ומוברג, מחוץ לקילטר. אבל איכשהו זה עובד, כשטורי מחליק בצורה חלקה על כלי הנגינה התלויים וסנופ דוג עושה את שלו בפסוק קצר.
שיא נוסף מגיע ב- The Take בעזרת כריס בראון, עיבוד של Take You Down של בראון, שמגביר את החום כשטורי ובריזי מציגים כימיה מצוינת כשהם סוחרים עם ברים מחניקים, מה שמביא לאחד ממאמצי הקולאב הטובים ביותר בפרויקט.
למרות השאיפה, אותן בעיות שפקדו את המהדורות האחרות של טורי עולות על הקלטת הזו. סגנון הראפ הבסיסי של טורי וקרואונים של צליל אחד יכולים רק לשמור על תשומת לב כל כך הרבה זמן לפני שהוא הופך לחוויית האזנה צורמת ומייגעת. הוא טוב בנתיב שלו אבל לא מציע הרבה מחוץ לזה.
המיקסטייפ נתקע במילוי וזורקים. דוגמה אחת מטפטפת על The Cry שמציעה את מריו, כאשר טורי ומריו מנסים להחיות את האיטרציה המוקדמת של מרגישים R&B, במקום לסגת לצליל מיושן חסר קסם.
לפעמים השינויים שלו משתבשים כמו בלויד וליל וויין המביכים. המתכון הלא נעים של הזיוף החודר של לויד, הייללות המוכוונות האוטומטיות המושרשות של וויין והמפוח הנשימה החוצה מהסינכרון של טורי יוצרים בלגן כאוטי של מנגינה.
איבוד הנגיעה החלקה של ההפקה של ביג ריז וג'ספר קמרון יחד עם גלגול של וויין הצטמצם מאוד מימי הראפר הטובים ביותר שלו בחיים הופך את השינוי הזה של לויד ווין לך לבלדה שהיה עדיף שלא נגעה בה.
עם זאת, כאשר ויברציות ה- throwback מתיישרות, טורי מספקת בולטות כמו A Fool's Tale עם אשנטי שמראה מה הפך אותה למעצמה בראשית דרכם המתהדרת בשירה מעולה ובפסוק פשוט, אך יעיל. טורי לא ממש יכול להחזיק את עצמו באופן ווקאלי אבל לא מוריד מהמסלול, ומעסיק חלק מהזרימה הטובה ביותר שלו בפרויקט.
סרן הגדול פלאש וחמשת העקרבים הזועמים
אף על פי שהוא אומנם תיק מעורב, האחרון של טורי מחווה בהצלחה את ה- R&B של שנות ה -24, תוך שהוא מספק גם הרבה ריבות בחדר השינה, מועדוני מועדונים ובופיות לפני המשחק כדי לשמור על האוהדים שלו.
