4.0 מתוך 5- 4.64 דירוג קהילה
- 47 דירג את האלבום
- 42 נתן לו 5/5
תן לאמינם להגיד את זה, הראפר NF של מישיגן הוא לא יותר מאשר א התאוששות משובט, כשהוא חרטט על הצלצול מגלי ההלם של השנה שעברה, קמיקזה . במציאות, ל- NF יש יותר מן המשותף מבחינה סגנונית עם הופסין. כשרונו של ליריקה אישית סביב הפקה מלודרמטית הופך את אלבומו האחרון, החיפוש , חוויית האזנה משפיעה ואימות להשוואה האמורה.
המסע של NF מוצא אותו מוריד דברים מעל חזהו ומטיח אותם על פסים, ולא משאיר שום אבן מפונה בבדיקה העצמית שלו. במיטבו, הדבר יוצר תיאורים אינטימיים של אדם מודע לעצמו, כמו למשל על המסר לעצמו הצעיר יותר, נאט. הקיצוץ מדמם בצער והשתוללות כאשר NF מזהיר את המיני שלו לגבי הסכנות העומדות לפנינו. במקום אחר הוא מקונן על גועל עצמי על Hate Myself, מסלול מאיר עיניים שדוחק את גבולותיו של מה שראפרים שהם נוצרים יכולים לדאוג לו. לשירים כאלה יש את הכוח לעצור את המאזינים במסלולים שלהם ולדחוף החיפוש מעבר לגבולות הפגישה הטיפולית.
לאורך כל הדרך, NF מציג יכולת מוזרה לזרוק אבני חן עמוקות כאילו הן נפלו מהשמיים, כגון אתה לא יודע מהי אהבה עד שאתה מחזיק שאתה לא יכול לאבד, על שינוי הרפאים. טון השיחה הזה יועיל כאשר הוא מאיר למאזינים אודות הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית: זה אומר שאולי אקח מחשבה רגילה ואחשוב שהיא כל כך עמוקה (תשאיר אותי בשקט) / מתביית, ממלא בלונים מלאים בספק / אעשה את אותם דברים, אם אני לא, אני המום / המחשבות צועדות, הן מסתובבות וסיבוב, הוא מחנך לעזוב אותי לבד. ש- NF מסוגל לחנך ללא פחד ולהעביר רגש חזק לגבי הפרעה לא מובנת שכזו, לא רק ראוי להערצה מכוונתה אלא להפליא לביצועה המדויק.
הייצור של החיפוש מצליח להדגיש את הרגשות של NF. קווי הבאס הכהים, מקשי הפסנתר העגומים והתופים הקשים משרתים בעקביות, אך לעתים רחוקות מאפילים על יושרה ופגיעותם של NF. המקצבים שומרים על טון עקבי לאורך כל הדרך, ולמרות שיש רק כמה סטופרים - המפתחות הרודפים בטראומה ביניהם - יציבות משרתת החיפוש נו.
הדפיקה הכבדה היחידה בפרויקט זה היא אורכו. בעוד שהרשעה של NF לעולם לא צריכה להיות בסימן שאלה, האלבום מאבד מהברק ככל שהוא מתארך. למשל, החשיבה המהורהרת הייתה משפיעה הרבה יותר אילו הייתה ממוקמת מוקדם יותר באלבום, במקום ברצועה 18 מתוך 19. משך הפרויקט בוודאי מוזמן לבסיס המעריצים המרכזי של נאט, אך חוויית האזנה מהודקת יותר הייתה גורמת החיפוש מרתק ועוצמתי יותר.
עם זאת, קרוב יותר של האלבום - למרות רצועת הבונוס הדיגיטלית Time (עריכה) - הוא הרגע הזוהר שלו. הטראומה האמורה היא תחינה נוגה להפליא לאהבה ולקבלה המפגינה את חסדו של NF כאמן. מבלי למסור דבר, הגזרה גם מסגירה כי נתן פוירשטיין לא היה היחיד שחיפש כל הזמן הזה.
לאן שהמסע של NF מוביל אותו, הוא יכול לצאת בידיעה שהוא הוציא אלבום מעוצב היטב ממותג על ידי צלילים מוצקים וכנות עירומה. החיפוש הוא גיחה ראויה לנפשו של אמן.
