ביקורת: 'הלוויה' של ליל וויין הוא מרתון מייגע של חרוזים מתים

• 3.10 דירוג קהילה
• 41 דירג את האלבום
• 18 נתן לו 5/5

ליל וויין לא הכריזה רשמית על פרישה לאחר שהורידה את 2018 Tha Carter V. אבל זה היה בטוח להניח שהוא היה תולה את המיקרופון, בהתחשב בכך שלא נותר לו הרבה לכבוש.

בגיל 37 הוא שפט שירים נצחיים, האלבומים הקלאסיים והוליד את הקריירה של לא רק מגה-כוכבים כמו דרייק וניקי מינאז ', אלא גם את אינספור החבילות של ימינו שותים רזים ומקעקעים את פניהם. אבל כשמדובר בראפר משוגע חרוזים כמו וויין, תמיד צפו לגוף אחר של עבודה שיצוץ משום מקום; במיוחד עכשיו כשהכבלים של כסף מזומן הוסרו.

מתי ש הַלוָיָה הוכרז לראשונה, זה היה פשוט כותרת אלבום שנזרקה כמעקב פוטנציאלי אחר C5 . אבל וויין ידוע לשמצה כי הכריז על אלבומים ובעקבות זאת לא הוציא אותם בזמן - רק תסתכל C5 ההוכחה היא בכוס הפרומזין. למרות שלשמחת המעריצים, הוא הודיע ​​על תאריך יציאת האלבום שבוע מוקדם, עמד במילה שלו והפיל אותו בזמן. מה שלא היה לשמחת המעריצים, לעומת זאת, היה רשימת הטראק המרתיעה בת 24 השירים. בין אם מדובר בתכסיס שירות סטרימינג ישר ובין אם משום שוויין ממש לא יכול להחליט בצורה נאותה איזה מבין 1000 השירים שלו להציב ברשימת הטראק הסופית, כך או כך, זמן הריצה מציק לפרויקט מההתחלה.

אשת בוגי שני דה קפוצ'ון

עם זאת, הוא מתחיל את האלבום במצב מאדים מלא. מהגוני מיוצר בראש ובראשונה על ידי מני פרש, המעניק לוויין מדגם קצוץ באופן מסורתי אידיאלי לחרוזי כיס. הרצועה הבאה Mama Mia משמשת כקיצוץ הטוב ביותר של האלבום עם אימה פסיכו פעימה אסקית במקום בו וויין מתחרז ללא הפרעה במשך כל ארבע הדקות. ללא מאמץ הוא מפלז חרוזים כמו, החיים האלה הם סרט, מתת בסרט, אני כותב ומפיק אותו / בכיתי כשאני רואה את זה, אני שוכב, אני מטפח, אני קושר את החוטים שלי / מדליק את הנוזלים שלי, מצית את ההשפעה / פורש כמו נשרים, אני גבוה כמו שטסתי פנימה.

המשותף לשני מסלולי הפתיחה הוא סוג מאוד ספציפי של חרוזים רב-סילביים עליהם דבק וויין מאז שנת 2015. אלבום Weezy בחינם . במקום לתכנן פאנץ'ים ומטאפורות חכמות, וויין יורה אחר שפע של מילות חריזה שמעבירות אותו במכלול הסורגים שלו. הוא ריבה מארז כל שורה עם כמה שיותר מילים חריזה רב-סיבתיות ככל האפשר (או מאדים) עד שהמאזינים נאלצים לחזור על המסלול כדי לתפוס את דבריו.

בנוסף, השירה שלו נוטפת קלות באוטו-טון לאורך כל 76 הדקות של האלבום שרק מוסיף לאשף הביצועים הקוליים.

נראה שזהו הכישרון החוץ-ארצי היחיד של וויין באלבום זה. כתיבת השירים במקרה הטוב ומלבד שני שירי הראפ של ראפ כאמור, החרוזים די מיותרים. אני עושה את זה עם ביג שון וליל בייבי אולי יש סיבולת במירוץ לצמרת של RapCaviar אבל אין הרבה אחר באלבום שיגרום למאזינים לעצור, לרדת ולהתמודד. מה שהכי קשה לקחת זה מקהלת ה- R&B חותכת העוגיות, קומבו משולב ראפ על אמון אף אחד הסירופי עם סולן מארון 5 אדם לוין.

איך לחתום על מוזיקה מוזרה

ההפקה מעט פזורה במגוון אך עדיין מבשרת כמה רעשני תא מטען ומובילי שלל; במיוחד Clap For Em. ג'אהליל ביטס, יוני ובני וונד 3 מבשלים את מקצב ההקפצה המושלם של N'Awlins כמו קבוצה טרייה של גמבו וויין מחזיר אותו לימי הוט בויז עם קריאות חריקות ומודעות. המקצבים החמים האלה נשארים בעיקר בראש האלבום, למעט מורדה ביץ בהפקה של Line Em Up שמובטח יעניק למאזינים זיכרונות מציפים של A Milli ו- 6 Foot 7 Foot.

בין אם המאזינים יעברו את כל 24 הרצועות הַלוָיָה , קל לראות מה וויין בהחלט בעולם שלו. החרוזים שלו נותרים בניגוד לאף אחד אחר בכל הז'אנר ולמרות שהאלבום הזה לא הכי חזק שלו, אתה לא צריך להגיע רחוק כדי למצוא ציטוט של וויין שמטבעו גורם להתפעל מהמיומנות הלירית הוותיקה שלו.

באשר להאזנה בפועל של אלבום זה, אין הרבה שיחיה בלבם ובמוחם של אלה שנאמנים למותג לוויזי פ. בייבי.