ביקורת: יצרני חום גונבים את ההצגה על ג'ים ג'ונס 'אל קאפו'

• 4.68 דירוג קהילה
• 19 דירג את האלבום
• 13 נתן לו 5/5

כולם וסבתם זוכרים איפה הם היו כששמעו לראשונה את הדיפלומטים מתלהמים על פעימה של Heatmakerz. התופים הידועים לשמצה והדוגמאות הקוליות המייללות על שירים כמו I'm Ready ו- Dipset Anthem העבירו את המאזינים ללב הארלם, שם דיפסט שלט בראש.

זה היה עצום לפני 16 שנה ועדיין, שום דבר במשחק הראפ לא נשמע מספק יותר מאשר לשמוע את קולו של קאם, ג'ואלס או ג'ים של הארלם המוקצב על אותם מכשירים חודרי נשמה של Heatmakerz.

זה ממש מרק עוף לנשמת ראש ההיפ הופ.

לבסוף, אחרי כל השנים הללו, ג'ים ג'ונס והיטמייקרס מנסים להגיש קערה חמה מהבילה נוספת של המנוני אפטאון עם ההוצאה שפורסמה לאחרונה הקאפו - שמגיע בדיוק בשיא הזמן. לא אומר שג'ים נפל לגמרי ממפת הראפ אבל המהדורות האחרונות שלו לא נתנו למעריצים מספיק לדבר עליהם - הקאפו משנה את זה. האלבום בן 16 השירים הופק במלואו על ידי Heatmakerz ובעזרת כמה אורחים מובלטים, מתמקד אך ורק בחייו ובזמניו של ג'ונס.

פתיחת האלבום Cristal Occasions נשמעת בדיוק איך אפשר להניח שמגוון של ג'ים ג'ונס ו- Heatmakerz ישמע; מדגם ווקאלי מסתבך, דופק שנות 808 ומצב נאום האיחוד מהקאפו עצמו. בלי למהר עדיין במרץ רציני ג'ים מדבר על הניסויים והתלאות של העלייה בהארלם תוך כדי קלייה על עשרות שנים של הצלחתו. מלבד המבוא הזה וקומץ קטעים אחרים (NYC, Mama I Made It ו- Who It may Concern) שנשמעים כאילו הם טריים מ- MPM Heatmakerz משנת 2002, הצלילים מפותחים היטב.

הדוגמא הטובה ביותר לצמיחה של Heatmakerz היא אולי במסלול הוותיק ביותר של האלבום ואודה כוללת לתפוח הגדול; חבל בקיץ. ג'ונס מדבר שהניו יורק הסטנדרטית קשוחה לצד קמרון, פרד גודסון, מארק סיביליה וריין 910 אבל הקצב של היט טרופי בדיוק כמו שהוא מנצח. אחרי שהאזנת לו כמה פעמים קשה להחליט אם אתה רוצה ללבוש טימבס וקפוצ'ון או חולצה פרחונית וסנדלים. כך או כך, זה אמור להוות מרכיב עיקרי בפלייליסט של מנגל קיץ של מישהו. שום דבר לא מחזיק מעמד עם Fabolous הוא עוד גזרת סלסה חלקה שמשלבת בצורה חלקה ראפיות של ספל עם מארקות נלוות.

לעומת זאת, ג'ונס שומר על נושא הנושא כמעט זהה לכל מה שנשמע באלבומים הקודמים שלו. יש מסלולים כמו אהבת ההמולה ומכוניות ספורט שצולטים אך ורק על עשרות שנים של הצלחתו כראפר, סוחר סמים וכמוס קופי. יש המנוני שחקנים משיי כמו מדינת האיחוד בהם ג'ונס מגמיש את העובדה שהוא מבלה את הקיץ בניו יורק וחורפים במיאמי. ואז הם אותם רצועות המשמשות כפסקול לקשיי הארלם (שג'ונס הפך למומחה להכנתם). אם לא מוצג מג'ונס שום צמיחה, פלאש או אכזריות אחרים באלבום זה, הוא משתגע נכון עם קורעי הדמעות של אפטאון. Good Die Young שמציע מקהלה נחרדת של מארק סיביליה הוא ג'ים במיטבו עם שורות כאילו אני עדיין מזוהה עם בחורים זהירים / מסתכל על החדשות, בנאדם, אנחנו קרובים יותר לעזאזל ממה שחשבתי / משקפים בזמן שאני מעשן L בפורשה שלי / ישר בכיס שלי, בנאדם, פשוט פרסמתי ערבות ברכב. אם זה לא מצייר דיוקן עצמי מושלם של לורד סמים ותיק מבוגר, מוטרד ולובש בגדי ים, אז שום דבר לא.

למרות ש- Heatmakerz גונב את ההצגה, ג'ים צריך לתלות את הכובע על זה הקאפו הוא האלבום הטוב ביותר שלו מעשר השנים האחרונות. הוא מספק מספיק זריזות לירית ומגוון מוזיקלי בכדי להפוך את השירים למהנים עבור דיפסטים קשיחים ואוהדים מזדמנים כאחד. אין ספק שהמורשת שלו במשחק נאטמת היטב אך עליו גם להכיר בכך שהצמד המסנוור המרכיב את Heatmakerz מספק לו את הסיכוי הטוב ביותר להחזיר לעצמו את כל מעמדו הקודם בהיררכיה ההיפ הופית המתפתחת.