ביקורת: דני בראון הוא סוכן של כאוס.

• 5.00 דירוג קהילה
• 12 דירג את האלבום
• 12 נתן לו 5/5

הם חשבו שאני נעלם, חזרה מהקבר היא השורה שדני בראון משתמש בה לפתיחת אלבומו החדש אתה יודע ולמען האמת, זה הוגן. לכל דבר ועניין, דני היה מחוץ לרשת מאז צאתם של שנת 2016 תערוכת זוועה ובשנות ראפ, הפער הזה יכול להיות גם עשור של היעדרות.

אך כפי שהוכרז, דטרויטר חזר מהקבר הפתגם עם אלבום בן 11 שירים קצר ועיכול. ובכן, זה ניתן לעיכול אם יש לך בטן לראפ מוזר מלוטש באופן פסאודו.

אחרי שרצועת האינטרו Change Up עוטפת את הצהרת החזרה לראפ של דני, הוא נכנס ישר לתיק שלטענתו מעולם לא עזב. שיר הנושא הוא אצבע אמצעית סבוכה אך מסקרנת לשמיעה לשונאיו שהתעשרו מעט, וכעת ראשם גדול יותר. דני יוצר את שיר הנושא לכושים הכלבים האלה ועושה זאת על פי הקצב הרדוף המועדף עליו.

תאמין לי בראש זה לא בודד

ההפקה המסויטת הזו באדיבות קרטי קרט ודאי תרים את השערות על גב צוואר המאזינים. מבחינתו של דני, ברור שהוא הכי נינוח כשהוא יושב בכיסים הלא נוחים האלה, ויורד מכדוניות חד פעמיות; במיוחד בכביסה מלוכלכת. הרצועה שוחררה לפני חודש ומשמשת כסינגל המוביל של האלבום אך עם שורות כמו, הדרך בה היא משחזרת את slurp / היא העליונה של הפיקר המהיר יותר, זה לא בדיוק מצליח להכניס טופ 40 לראש הטבלה. עם זאת, דני מבהיר שלא אכפת לו לעלות על טבלאות או לזכות בלב השונאים.

דני ממש כאוטי באלבום הזה - יותר ממה שהיה אי פעם. אין שירים שמזכירים אפילו את הלהיט האופטימי שלו Grown Up משנת 2012. הוא חכם מהיר, סוער ופועל ממקום של אנרכיה צרופה. ב- Savage Nomad הוא דואג, פאק בית ספר, גנב את המאזניים משיעור כימיה / וגרם לכול לחזור כמו זיפול זיכרון, שניתן הקשר מהמשך שורות כמו, התמודד עם כל כך הרבה כאב שאני אפילו לא יודע מה מרגיש הוא.

למרות שמנהל Q-Tip הפיק את האלבום, אגדת ATCQ לא בהכרח טיפלה בעצמו בכל הפעימות. JPEGMAFIA, Flying Lotus ו- Playa Haze הם רק כמה מהמפיקים שההפקה הקודרת שלהם תואמת לחלוטין את הצחוקים והמילים המצמררים של דני.

יש מקרים, כמו ב- Belly of the Beast, שבהם הקצב האטמוספרי, הטקסטים, המודעות והנושא המטריד יגרמו למאזינים להרגיש כאילו אתה חי דרך חלום קדחת או זורע הרס בגות'אם עם הג'וקר.

כשהמאזינים זורמים לחצי האחורי של האלבום, הפקת הבכורה מ- Q-Tip זורחת כשהוא מתעסק בכמה קטעי ראפ מסורתיים יותר - לא מסורתיים במובן של מבנה השיר אבל מסורתיים במובן של כתיבת ראפ מחברת מורכבת.

Combat הוא ילד האהבה המושלם בין בום-בום מיושן מיושן המסופק על ידי טיפ וסטיילינג לירי של דני.

שירי היפ הופ ו- r ו- b

קת גדולה, מותניים דקים, ושיערה ארוך / העבירו לי את זה כמו ירושה / הני הרטיב אותי משתן לוויתן / אני מת על החרא הזה כמו שאלביס הוא רק דוגמה אחת לסורגים הגסים של דני. למעשה, הנושא האמיתי היחיד שעומד בפני אלבום זה הוא כאשר דני אפילו מנסה להתאים במתינות למבנה השיר המסורתי.

Shine שמציעה כתום דם עוקב אחר מתכון פשוט של מקהלה-פסוק-מקהלה-פסוק שמשאיר טעם רע ממש לאחר שהוגש רק 30 דקות של מעדני דני מסוכנים.

אתה יודע יכול וצריך להיחשב לאחד הפרויקטים החזקים ביותר של דני עד כה. ההדרכה המוזיקלית של Q-Tip (כולל הפיכתו לרשימת מסלולים פשוטה בת 11 שירים) ממלאת תפקיד מרכזי, אך הרבה איכויות גואלות באלבום זה הן עדות לאומנותו של דני.

בסוף 34 הדקות יש בירור טבעי לתהות אם מישהו אחר במשחק הראפ עושה משהו דומה לזה מרחוק - התשובה היא לא.
דני בילה בעשור האחרון בניסיון להקים צליל סופר ספציפי והוא נוח בכיס הקפלים שלו.