פורסם בתאריך: 15 בנובמבר 2017, 11:24 על ידי סקוט גליישר 3.1 מתוך 5
  • 4.44 דירוג קהילה
  • 27 דירג את האלבום
  • עשרים ואחת נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 46

מחשבה אחת שעולה בראש כשצלללים אל Lost & Found, הרצועה הראשונה באלבום הכפול הארוך לסירוגין של כריס בראון, בן 45 שירים שברון לב על ירח מלא , עד כמה לא יעלה על הדעת שנותרו עוד שעתיים ו -38 דקות לפני הזריחה. הורדת פרויקט מאסיבי בזמנים אלו מרגישה כמו מהלך מפוקפק מבחינת בריזי, מכיוון שמעמד הקריירה הנוכחי שלו יכול בהחלט להשתמש במינון של איכות - בניגוד לכמות.

למעשה, לא הייתה תפוקה איכותית רבה מבראון כבר כמה שנים. אלבומיו האחרונים, בעודם מייצרים סינגלים קלאסיים כמו ההמנון אנטי-רמאות לויאל (2014) והתערובת המשכרת של תאווה ואהבה שנשמעו על ליקר (2015), היו נקודתיים במקרה הטוב ולא הצליחו לספק עקביות אמנותית לפעם כוכב R&B מוערך. שברון לב על ירח מלא רשימת מסלולים בת 45 שירים אולי נראתה כמו חבל ההצלה הדרוש לו הוא זקוק, אך עצום הפרויקט מיישר את חוויית ההאזנה.



בראון הוא להיט - או לפחות, הוא היה פעם. האלבומים שלו אינם בהכרח תומכים בהאזנות נהדרות מקדימה לאחורה, אך הוא מקבל קרדיט ראוי על כך שהוא הלהיט או שניים בגבולות רשימת העקבות של האלבום. עם 45 נדנדות עצומות אל המחבט כדי להנחית להיט, מסיבת הרצועות עוזר וגוצ'י מאנה היא הסיכוי הטוב ביותר של האלבום החדש לתבוע מורשת.








למרות שהשיא עבר את רף 175 מיליון הצפייה ביוטיוב, העובדה שהוא שוחרר לפני כמעט שנה לא צורחת את גולת הכותרת של הפרויקט. יש עוד כמה סינגלים ייעודיים, כמו הצוות המונוטוני שחתך את Pills & Automobiles, ושאלות, שהוא רק כריכת פסאודו כתובה בעצלתיים ללהיט הפופ-רגאיי של קווין ליטל מ- 2003 Turn Me On.



ההימור הטוב ביותר הבא לפתיחה בפלייליסטים העירוניים המכובדים של שירותי הסטרימינג מגיע בדמות High End שמציעה Future ו- Young Thug. ההפקה של ריצ'י סוף עוזרת לבריזי להשתלב היטב עם סופר סליימי צמד שכולם מתחלפים לסחור בכופפים אוטומטיים ללא כיוון.

על רקע ניסיונות הראפ החצי-לביים (תכונה שהוא מנופף בצורת מיקסטייפ בעבר), קול השירה שלו נשאר הנכס הגדול ביותר שלו. אי אפשר להתכחש לפגמים הטכניים של קולו, אבל גם אותם צינורות מושלמים לא יכולים להציל את כתיבת השירים הנוסחתית ללא רוח חיים.

הדוגמה הברורה ביותר ליתירות זו מופיעה לקראת סוף הדיסק שבו מחרוזת של ארבעה שירים מתגלגלת זו בזו בצורה כה מטושטשת שקשה להבדיל ביניהם. קרון מלכודת הכמיהה של To My Bed ממשיך באופן זהה ב- Hope You Do, בעוד ל- This Ain’t ו- Pull Up יש מבנה שירים ודפוסי תופים שלא ניתן להבחין בהם. זה לא מבשר טובות לאלבום כשניתן היה לסכם נתח מוסיקה של 15 דקות בשיר בן ארבע דקות.



באמת קשה להסתכל מעבר לעובדה שהאלבום הכפול הזה מתקרב לציון שלוש השעות - במיוחד כשהמסעדה הגדולה ביותר שלו היא האובססיה של בראון לגנוב ילדות הרחק מבחור אחר ומלמול תינוקות יתר על המידה.

שירי היפ הופ & r & b חדשים

אם למאזינים יש מספיק זמן לנפות את כל המוזיקה כאן, הם עשויים למצוא כמה חתכים עמוקים למחצה הגונים לקום ושני שלבים ... אבל להגיע לנקודה זו דורש יותר עבודה ממה שמגיעה המוזיקה בפועל. בעידן בו טווחי תשומת הלב נלבשים אלבומים דקים, 45 שירים הם בלתי מקובלים בעליל, גם אם אתה כריס בראון.