הרגע שקסנקס ופטריות עוררו השראה לזלוופרץ מאושר יותר

ערב שבת נוסף בלוס אנג'לס הביא אירוע פרוע נוסף עם אנשי התזזית של HAM On Everything. מסיבת פברואר במועדון הלילה יוניון (לשעבר Jewel's Catch One) משוגעת כתמיד עם כולם שממתינים לכותרת הראשית ILOVEMAKONNEN. האור הפועם מספיק בכדי לגרום לאפילפסיה מכיוון שהוא שזור בקצב בקולות של 808 הולם. אני כאן כדי לראות את פותחן זלוופרץ, כרטיס נושא כרטיס של חטיבת ברוזר של דני בראון שעלתה באש כמה שנים אחורה דרך שלו עֶזרָה אַלבּוֹם. במהלך הפגישה הראשונית במקום הקולני, הוא מלווה על ידי המפיק Skywlkr. בסופו של דבר אנו מוצאים חלל שקט יותר בחדרים הישנים יותר של הבניין. בשלב זה, האמן המוסיקלי והחזותי נמצא במרחק של מספר שבועות מלהפיל את פרויקט ב ' בוטיק שמציעות מעליות משותפות קלות יותר.

זלוופרץ מסביר את הרגע שמצא אושר משימוש בסמים בשבילו עֶזרָה מעקב ומתאר את אלבום האולפן הרביעי של דני בראון כסמים טהורים.

בוטיק האם שחורות וניצוצות

HipHopDX: יש המון באז מאחורי מסלול המעליות. היכן זה משתלב בתחושה הכללית שאתה הולך עליה בוטיק ?

זלוופרץ: עם הפרויקט הזה הייתי יותר לעצמי מנסה להביא עוד אנשים לעולמי. מעליות היא מסיבה, ריקוד ריבת Bruiser. אם אתה לא ברוזר, אתה לא צריך אפילו להתעסק בזה. זה אחד השיאים ברשומה. זה רק רגש אחד שמשתלב עם המוזיקה. כולם אוהבים לרקוד. זה רק ג'וינט לריקודים של הברוזרים. בוטיק הוא פשוט שחור עם נוצצים. זה קל בכל דבר. אם הייתי מעשן בוטה בחושך ולא נדלקתי אורות בחדר, זה מה בוטיק הוא. רק קצה הבוטה. אתה יודע שזה שם ומעלה אותך גבוה, אבל זה כל כך שחור שאתה לא יודע מאיפה זה בא.

DX: אתה עושה הרבה סמים. יש לך מושג עד כמה הם משפיעים על התפוקה המוסיקלית הנוכחית שלך?

זלוופרץ: בחורף שעבר התגלגלתי עם קסאנקס ושרימונים. נרדמתי ועשיתי חרא מטורף. זה היה חודש או חודשיים שלמים. כשהכנתי בוטיק . אני לא יורד מהם ככה יותר, אבל דפקו אותי שכלבות נעלמו. התנסיתי בכבדות כי זה היה האלבום השני שלי אז רציתי לעשות בשר חזיר. אני עומד לעשות מפלצת שמנסה לראות כמה נמוך אני יכול להגיע. פשוט הלכתי. מצאתי את עצמי, חלק טוב יותר ממני שאני עוברת בתור בוטיק . מצאתי קצת אושר מתוך החרא הזה. לא האושר בלהיות גבוה, אחרי שהייתי כל כך גבוה וסיימתי להיות גבוה, הבנתי כמה חרא יש לי להודות לאלוהים.

צילום: אוראל גארט

DX: האם יהיו מעברים בין רגעים קלים וחשוכים?

סרסור מכוניות הנסיעה שלי איפה הן עכשיו

זלוופרץ: כשאתה מתעורר בבוקר והמים שלך לא עובדים אז אתה צריך לשים צינור מים דרך החלון שלך כדי להרתיח מים לרחבת ציפורים ואז ללכת למלונות הטובים ביותר וסטודיו נחמד כדי ליצור חרא שאלוהים נתן לך לתת לעולם או למכור ציור ללחם, כל החרא הזה לא נראה כל כך רע לא יותר. אלוהים נתן לי את החיים האלה כדי לחיות אותם. אני פשוט מעריך את כל החושך שהוא כן נתן לי. לא היו לי סורגים בלי החרא. סורגים נובעים מהמאבק כדי שאוכל לקבל משהו עכשיו. הייתי צריך לעבור את זה.

לא אכפת לי מהדעות של הכלבה הקטנה של מישהו

DX: יש רעיון זה שאמן שגורם למוזיקה לשקף את זמנם האפל יותר ימשיך לעשות מוזיקה כזו. האם זה איזון קשה לתת למעריצים את מה שהם רוצים, אך לשקף היכן אתה נמצא כרגע?

זלוופרץ: אני לא מתבאס על הציפיות. אני לא מתבאס על מה שמישהו מצפה ממני. לא אכפת לי מדעות הכלבה הקטנות של אף אחד. אתה יכול לשמור את השנאה הזו לעצמך, לא אכפת לי מכלום. אני אני, קיבלתי ציפיות לעצמי הארור. אני יכול לעזאזל. אני יודע איפה אני רוצה להיות בחיים שלי. אני לא רוצה להיות מזדיין, אני רוצה להיות בלטסטי. אני רוצה לכדור לעזאזל. אף אחד לא קיבל ציפיות גבוהות יותר ממה שיש לי לעצמי.

DX: כמה לדעתך התקדמת עֶזרָה בהתחשב בקשר שלך עם דני בראון.

זלוופרץ: דני לא מתבאס על מה מישהו חושב עליו. במידה מסוימת, הוא תמיד מתקדם עם הבריאה ומפתח דרכים חדשות להתמודד עם הדברים. הוא מדען מרושע. זה בעצם מי שאני, מדען מרושע. אני פשוט מערבב את כל החרא הזה ועשיתי חוויה מפלצתית מטורפת. בהשוואה לאופן שבו אני נוהג לעסוק במוזיקה, בדרך כלל אני נוהג כמוזיקה טהורה. פעם עסקתי בהכנת שיר ראפ, אבל עכשיו אני פשוט הולך להכין שירים. זה כבר לא ממש ראפ בראשי. אני פשוט עושה שירים. כי דני הוא כותב שירים, הוא פשוט לא ראפר. הוא ראפר נהדר, אבל הוא כותב שירים נהדרים.

שירי ריקוד ההיפ הופ הטובים ביותר 2016

DX: המוזיקה שהוצאת היא קרביים בדיוק כמו האמנות החזותית שאתה עושה כצייר. איפה שניהם משתווים ומנוגדים זה לזה?

זלוופרץ: הוצאתי הרבה אמנות אקראית כל הזמן, כל היום. לא משנה מה זה. זה יכול להיות אשכולית או זוג חרציות. כשמדובר במוזיקה, אני מוציא משהו שמערב את חיי. כשאתה עושה מוזיקה, אתה לא יכול לתת לאנשים יותר מדי שזה לא באמת מה הסיפור. אתה לא יכול לרדת מהמסלולים יותר מדי. בעיקרון, זה מרוכז בחיי יותר. האמנות החזותית שלי, אני פשוט מצייר כל דבר ומקבל לחם מהאנשים שמשלמים עליו. הם נותנים לי השראה וזה נכנס ישר לאולפן אחרי שאקבל המון השראה. כאילו, אם אני מצליף ציפור בציור, אני הולך להתלבט על זה כי קיבלתי 400 דולר מהקצפת ציפור. זה היה קל.

DX: בגלל הכבוד שלך כאמן חזותי, האם זה הקל עליך דברים מבחינה מוזיקלית?

זלוופרץ: בכבוד שלי כמוזיקאי הצד האמנותי שלי קופץ. אני אומר את זה כי זה נותן לאנשים דרך ללכת איתם. כמו, יש אנשים שלא יודעים שאני עדיין עושה מוזיקה ואני מייצר אומנות כבר שנתיים ישר אחרי שזרקתי את האלבום האחרון שלי, אז הם חושבים שאני עדיין אמן חזותי. יש אנשים שמרגישים שאני סתם ראפר שצייר ממש טוב והם קנו את זה. אז אני אומר שמוסיקה עזרה לאמנות שלי לצאת לשם יותר. זה עוזר זה לזה עכשיו כי זה באותה רמה בכל הנוגע לכבוד ולהכרה.

ל.א טיולים יכולים להרבות קרבות בסנדלים של 200 דולר

DX: אני יודע שדני עבד גם על פרויקט. האם הייתה לכם הזדמנות לשמוע את זה?

זלוופרץ: עם הפרויקט הזה שיש לי, לא קיבלתי דני הפעם. הייתי בדיוק באלבום האחרון שלו והייתי באלבום האחרון שלו. לא רצינו להפריז בשיתופי הפעולה שלנו, אבל הייתה לי הזדמנות להקשיב לאלבום פעמים רבות וזה מאוד פנומנלי. השירים הולכים לתפוס את כולם במפתיע. אני אומר שזה בגלל שזה דני לעזאזל עם בראון. אתה יודע שדני הולך לתפוס אותך מכל משמר, אבל אתה לא יודע למה אתה מכניס את עצמך. החרא החדש הזה הוא לעזאזל. המקצבים על החרא הזה הם לעזאזל. זה כמו לעזאזל עם הסם הכי טהור, אנשים לא יכולים להתמודד עם החרא הזה. אתה יכול לרחרח את הקטטוז הקטן, אבל מה שאתה עומד לרחרח, אתה תהיה גבוה לנצח. זה קלאסי. עוד לא הייתה לי הזדמנות לעבוד איתו מבחינת הנחת פסוקים, אבל להיות בסביבה ולשמוע את זה, זה כל כך מדהים. יש לי כבר כמה רצועות אהובות עליו.

צילום: אוראל גארט

DX: בהתחשב בכך שזו הפעם הראשונה שלך להופיע ב Ham On Everything, שידוע בהיותו כמה מחוויות המסיבות הכי פרועות בלוס אנג'לס, כל הרגעים המטורפים שאתה יכול להיזכר בזמן שהיית כאן?

זלוופרץ: סקיילר צוחק כי בפעם האחרונה שהייתי כאן קניתי סנדלים של ברנהרד ווילהלם. קניתי את הסנדלים האלה במחיר של 200 דולר. שכחתי מאיפה קניתי אותם, אבל היינו בסיור. אני חושב שקיבלתי אותם בניו יורק. לבשתי אותן כלבות בזמן הסיור ואנשים שאלו אותי למה אני לובש אותם. באותו לילה הייתי בלוס אנג'לס ורצתי בהם ברחוב. הלכתי באותו לילה מחוץ להנסי וכמה בירות. אני יודע שכשעליתי לאוטובוס, א-טראק וטראש טוק הסתכלו עלי מטורפים. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בלוס אנג'לס שניסה לדעוך מישהו כי ניסיתי להיכנס למסיבה ואנשים דיברו אלי. הם ידעו שאני דפוק אז הם מתבאסים איתי. טראש טוק, סקייווקר וכמה אחרים, התקבצו על אחי. אז ידעתי שיש להם את הגב. הפעם הראשונה שלי כאן הייתה כל כך מוארת.

בוטיק ניתן להזרים במלואם למטה ויהיה זמין ב- iTunes דרך Bruiser Brigade Records.

אני לא רשימת מסלולים של בני אדם