ליל ג'ון: תגיד כן

הודות לפרסונה המובילה שלו, צליל חתימה, ביטויי תפיסה שלא ניתן לטעות בהם, בתוספת קצת עזרה מה- מופע שאפל , ליל ג'ון הפך לאייקון של תרבות הפופ. זהו הישג שהושג שלא קשה להאמין ברגע שעוברים את הצעקות החד-סילבליות ומתוודעים למפיק המחונן, איש העסקים הממולח ואיש המשפחה הצנוע. לאחר שפרץ למשחק עם פעימות החתימה שלו כבדות הבס והמונעות הסינטה בסוף שנות ה -90, ליל ג'ון הפך להיות הבחור למחצית הראשונה של העשור. לשעבר So So Def deejay עבד, הפיק והוצג בתקליטים רבים של היפ הופ ו- R&B, והבולטים ביותר שהחבורה היא שיר העשור, כן! אבל אפילו אייקונים אינם חסינים מפני תחלואי תעשיית המוזיקה.

בשנת 2008 ביתו הארוך, תקליטי TVT, התקפל והשאיר את כוכב הדגל שלהם בלימבו. לאחר שחזר לשורשיו של דייג'יי במהלך הפסקה של מספר שנים, הופיע ליל ג'ון מחדש עם ההצעה האחרונה שלו, קראנק רוק ; שילוב אקלקטי של צלילי היפ הופ, קראנק, פופ, יורו ורוק שנועדו להציג את הצדדים המוסיקליים הרבים של ליל ג'ון. אבל עבור אלה שחושבים שליל ג'ון זנח את התנועה שהפכה אותו למפורסם, הוא רוצה שכולם יידעו שארמון עדיין לא מת, במוזיקה שלו או אחרת.

HipHopDX: היית פרה מזומנת של TVT Records, אבל אחרי שהתווית התקפלה אפילו נשארת בלימבו. מה עשית כדי עדיין להישאר בתמהיל הדברים ולשמור שהצ'קים נכנסים?
ליל ג'ון: התחלתי לטייל בינלאומי. התחלתי לג'יינג ביפן, גרמניה, פשוט התחלתי לעלות על הכביש. רק התחלתי לבנות את הקריירה שלי בג'יי. הייתי דייג'יי גדול [עבור So So Def] בשנות ה -90. כאילו, הייתי התקליטן הכי חם באטלנטה אז, אז פשוט התחלתי להחיות את זה. כרגע החרא שלי מטורף. בדיוק חזרתי מקנדה דייג'יי, לפני כן [לאס] וגאס, אז זה מה שעשיתי.

דהג'יינג והופעות מעבר לים פשוט פותחות את דעתך בפני חרא אחר. זה באמת עזר להטעין את הסוללות כי הייתי סוג של שרוף. הפקתי עבור כל האמנים בתווית שלי, עם התווית, הייתי אמנית בעצמי ... כל החרא הזה מכביד אותך. ואחרי זמן מה, אתה פשוט צריך הפסקה - הפסקה נפשית והפסקה פיזית. אז לחזור למועדונים היה נהדר כי זה עזר לחדש אותי ולהעניק לי אנרגיה חדשה. כשנכנסה יוניברסל [רפובליקה] הייתי מוכנה נפשית לחזור לאולפן.

DX: האם המעבר לאוניברסלי היה קשה?
ליל ג'ון: יוניברסל אספה אותי אחרי שהפרדס נתן לי לעשות את שלי. ובעצם נכנסתי ישר לאולפן והתחלתי לעבוד. סוף סוף סיימתי ולבסוף מוכן לתת את החרא הזה לעולם. אני חושב שכולם יעריכו את זה כי זה בהחלט לא רק אלבום הראפ הרגיל שלך.

DX: עכשיו נקרא האלבום קראנק רוק . למה אנשים צריכים לצפות כאשר מאזינים לפרויקט זה?
ליל ג'ון: זה משהו אחר. נכנסתי לאלבום, רציתי לתת לאנשים כל סוג של ליל ג'ון שהם מכירים. יש לי כל כך הרבה סוגים שונים של אוהדים. מההארדקור, המוטפוקות של מכסה המנוע, אל המוטפוקות של הפופ, ועד הסבתות. יש שם שיא לכל מעריץ של ליל ג'ון.

האלבום נקרא קראנק רוק . התחלתי לעבוד עם אמני רוק ומפיקי רוק. ככל שהתקדמתי, וברגע שהצלחתי לקחת את ההפסקה ההיא, ואז חזרתי והתחלתי לעבוד על שירים חדשים, זה התחיל להפוך יותר ל [ייצוג] של אורח החיים שאנו חיים. אנו חיים באורח חיים של קראנק רוק. אנחנו חוגגים כמו כוכבי רוק, אנחנו מקבלים סופר קראנק בכל דבר שאנחנו עושים, אנחנו חיים במשך היום, אנחנו חיים את החיים במלואם וכל השירים באלבום הם בעצם מה שאנחנו מדברים עליו. זה אורח החיים ולכן עדיין יש לי את הכותרת שיש לי לאלבום כי זה בדיוק מה שאנחנו עושים. ובכן, גם עם התקליט של פיטבול, ההמנון היה להיט עולמי. זה התחיל לפתוח את עיניי, ובכן שתי העיניים שלנו, לעובדה שיש שם עולם מזוין שלם. ואז [פיטבול ואני] עשינו את Krazy, שהיה מדגם נוסף של תקליט אלקטרו. אפילו כשדי.ג'יי צ'וקי עשה את הרמיקס לסקסי ביץ ', ושם אותי עליו זה באמת היה הקאפר. הייתי כמו וואו, באמת יש שם עולם אחר לגמרי.

DX: הזכרת קודם לכן שזמנך לנסוע כדג'אי עזר לפתוח את המוח מבחינה מוזיקלית. האם זו הסיבה שהסתעפתם יותר בתחומי מוזיקת ​​הפופ או המועדונים מאוחר?
ליל ג'ון: מוזיקת ​​האוס, מוזיקת ​​דאנס ואלקטרו גדולה בכל רחבי העולם. אני מכיר הרבה מהדיג'אים האלה והם בדרך חמישה עד שבעה ימים בשבוע, מטיילים בעולם ועושים הופעות בכל מקום שבין 2,000 $ ל 50,000 $ ואין להם אפילו שירים ברדיו המסחרי. אז זה עולם אחר לגמרי שם שלאנשים פשוט אין מושג שהוא קיים. כל הדברים האלה רק גורמים לך לרצות לפתוח את המוח מבחינה מוזיקלית ולהתחיל להתנסות.

DX: אז איך תגיעו למעריצי הפופ אבל בכל זאת יספקו את האוהדים ששומעים פחות LMFAO ויותר Ying Yang Twins?
ליל ג'ון: ב [ קראנק רוק ], אני נותן לאנשים את מה שהם מכירים אותי, אנחנו מתחילים עם החרא קראנק הארדקור ומסיימים בטיפ של סופר פופ ונוגעים בכל מה שביניהם כשעוברים את האלבום. זה האנשים. אנשים אוהבים תקליטים מסוגים שונים. כמה מעריצים שמאזינים ל- LMFAO אוהבים גם את Snap Yo Fingers אבל הם לא היו מכירים את I Don't Give A Fuck. נראה שזה פשוט מסתדר איפה שהם אוהבים את זה. כמוני ו- LMFAO שיתפנו פעולה ונשמענו טוב ביחד. לא התפשרנו אחד על השני, נשמענו טוב לבד ועדיין השתלבו טוב ביחד. בסופו של יום, מדובר במוזיקה. אם הם אוהבים את המוסיקה, הם יאהבו אותך. אני דיג'אי ולכן הדרך בה אני מרכיב הכל באלבום הגיונית. זה מעבר איטי מקיצוניות אחת לשנייה. כל דבר מתאים למקומו שלו ואני חושב שאנשים יעריכו אותו באמת.

DX: שיתפת פעולה בעבר עם ריק רובין. נראה שהוא יהיה אידיאלי לפרויקט מיזוג רוק / היפ הופ כזה.
ליל ג'ון: ריק [רובין] הכה אותי לפני כמה שבועות בדיוק משום מה כיוון שאוון וילסון הוא חבר טוב שלו, ואוון וילסון היה באטלנטה. אז ריק קישר אותי ואת אואן ווילסון כדי שנוכל לבעוט בזה. ריק הוא פשוט איש טוב. זה היה נהדר לעבוד איתו באולפן כי פשוט פשוט ישבתי לאחור ונתתי לו לייצר אותי. הוא הפיק את כולם מניל דיימונד ועד Run-DMC. פשוט ישבתי לאחור והקשבתי וחרא היה פשוט סם. הוא מפיק סמים וחבר טוב. למעשה, פגשתי אותו ואת כריס רוק במקביל. כריס רוק הוא אחי טוב וגם חבר טוב. ריק הוא פשוט איש סמים. אני חושב שאני באמת צריך להתחבר אליו שוב ולעשות עוד חרא. אבל העיקר היה להשיג את מי שאוכל להשיג ולבצע את התקליט ואז אוכל ללכת לעשות חרא אחר.

DX: כאמן ומפיק אני בטוח שיש לך טונות של חומרים שלא פורסמו. אחד במיוחד הוא מסלול השחור הכועס במעלית שעשיתם עם Rhymefest. איך היה שיתוף הפעולה ההוא ואיך אתה מרגיש כשאתה מכניס את ליבך למשהו שלעולם לא משתחרר?
ליל ג'ון: אני ו [Rhymefest] הכנסנו את ליבנו לאיש התקליט הזה. מעולם לא נפגשנו זה עם זה לפני שעשינו את התקליט הזה. כמו אם אתה צופה בסרטון שיש לו באינטרנט, ככה בדיוק הלך החרא. מעולם לא נפגשנו, שניהם לא ידענו למה לצפות. הוא הגיע אלי הביתה ופשוט ישבנו ודיברנו, ובנינו, וחשנו את רוחו של זה ואחרי זה זה השיר שהגענו אליו. הוא מהפכן, והוא היפ הופ. גם אני היפ הופ, כי גדלתי על [Big Daddy] קיין, Public Enemy, [A] Tribe [Called Quest], De La Soul, Nice & Smooth. שנינו שני גברים שחורים אינטליגנטים שיכולים להתכנס ולעשות חרא. זה היה אחד השירים המצחיקים ביותר שגרמו להתפתחותו. זה הלך בדיוק כמו שזה עשה בסרטון. זה פשוט התחבר לאט לאט והיינו כמו וואו. זה חזק. כאילו זה באמת הרגיש כמו איזה חרא של אויב ציבורי. אבל לפעמים אתה מכניס את הלב למשהו וחברת התקליטים פשוט לא מתרגמת אותו להמונים בצורה הנכונה. אתה חי ואתה לומד ואתה ממשיך לנוע וממשיך לדחוף ומקווה שזה לא יקרה ככה עם הבא.

DX: תארת את הפרויקט הזה כשאתה נותן לאנשים את כל הצדדים השונים של ג'ון. האם אתה יכול למנות כמה מהשירים ואת האישיות שהם מדגימים?
ליל ג'ון: קיבלת את Throw It Up Part 2 איתי, הכומר טרוי, ו- Waka Flocka [להבה], שהוא הקראנק הישן והקראנק החדש ביחד. יש לך היי איתי ו- 3OH! 3 שהוא פופ ג'ון. Crunk 2010, crunk ברמתו הבוגרת והגבוהה הוא מחוץ לדעתך. השיר הזה יכול ללכת ל'מועדון הברדס ומועדון הקרוסאובר 'כי זה הכל על האנרגיה והקצב שגורמים לך לרצות להתפרע. אני וינג יאנג תאומים קיבלנו תקליט בשם Ride Da D, וזה הג'ון למועדון החשפנות. וקיבלת איתי תקליט של Crunk Rock, Game, Ice Cube ולהקת הפאנק השחורה הזו לג'קסונוויל, פלורידה בשם Whole Wheat Bread בשם Killaz. זה איזה חרא גנגסטר ישר. זה כמו ש [דר. הלהיט של Dre and Ice Cube מ -1994] Natural Born Killers, אבל על סדק, עם להקה חיה. וקיבלתם את ג'ון אינטרנשיונל עם שירים כמו Machuka, Lil Jon ו- Pitbull ב- Work it Out, ואת הג'וינט איתי ועם סטיב אאוקי, שהוא תקליט רדיו ענק שנקרא Oh What a Night. ואז קיבלת את ג'ון חלק לנשים עם גב 'שוקולד בהשתתפות ר' קלי ומריו.

DX: אם מסתכלים על הצליל הכבד הסינתטי שהוא הסטנדרט במסלולי ה- R&B של ימינו, האם אתה מרגיש שאתה צריך לקבל קצת קרדיט בהתחשב בכך שהנחת את התוכנית לפורמט זה עוד כשעשית כן! עם אשר?
ליל ג'ון: עשיתי את זה לפני מישהו. הייתי הראשון שהשתמשתי בצלילי ריקוד על פעימות היפ הופ וחרא של R&B. עשיתי את זה קודם, עשינו כן לפני [ג'סטין טימברלייק וטימבאלנד] סקסיבאק. בהיותנו מדרום, תמיד לא ניתנה לנו כמה אביזרים אבל זה משמח אותי לראות אנשים רוקדים לחרא. לשמוע שירים ולשמוע אנשים אומרים שזה נשמע כמוני זה קצת גורם לי להרגיש טוב לדעת שהשפחתי על כמה מפיקים. בסופו של יום, הכל קשור לבילוי טוב ולמסיבות. זה גורם לי להרגיש טוב ללכת למועדון ולראות אותם משתגעים לעזאזל שעשיתי. לעזאזל קיבלתי גראמי, כן היה שיר העשור ... הרבה חתולים לא יכולים להגיד שהיה להם שיר העשור. להרבה חתולים אין גראמי. לעזאזל, קיבלנו פרסי MTV, פרסי BET, פרסי מוזיקה אמריקאית, פרסי בילבורד ... כל החרא הזה הוא על קטע האח. פרסי תדמית, פרסי NAACP ... פשוט הייתי מבורך.

DX: אז מה אתה מרגיש שמפריד בינך לבין מפיקים אחרים?
ליל ג'ון: אני שונה מהרבה מפיקים בכך שהצלחתי לחצות ז'אנרים ולעזור לבנות אותם. רוב המפיקים עושים דבר אחד או כמה דברים. כמו שחלקם פשוט עושים היפ הופ טוב. או שיש שעושים גם היפ הופ וגם חרא של R&B. כמה יכולים ללכת ל- R&B ואז ללכת לעשות תקליט דאנס, ואז לצאת מערבה ולעשות [E-40] תגיד לי מתי ללכת ו [קצר מדי] לפוצץ את השריקה ולעזור לתנועה של [אזור המפרץ ] להרים בחזרה. כמו שלא סתם [לא סתם] עשיתי תקליטים, אלא [עזרתי] לבנות ז'אנרים. עזרתי להם לבנות את הייפי, עשיתי מוזיקת ​​קראנק, עזרתי בצליל הרגאטון בכל מה שקשור למדינות. כשאבא ינקי היה את התקליט שלו איתי, לא מחדש. , פיטבול ... גם אם אתה מסתכל על החתולים שעושים תקליטים של ריקודים, אני ופיט עשינו את זה עם ההמנון. אנחנו יכולים אפילו לחזור אחורה. עשיתי את [Usher's] Boo שלי. אם אתה מקשיב לג'סטין ביבר, זה נשמע כמו My Boo. יש לו את אותו האווירה. אני עושה דברים הרבה זמן וכל הדברים האלה היו כמו סוף שנות ה -90 המוקדמות של שנות האלפיים.

DX: בנית לעצמך מותג עם האישיות שלך. האם זה אי פעם עובר לחיים האישיים שלך?
ליל ג'ון: הבעיה היחידה היא כשיש לי זמן איכות עם המשפחה שלי. לפעמים אנשים מזהים אותי והם עולים ומתחילים לעשות את ה- Yeah! וכל החרא הזה. יש אנשים שמגניבים ופשוט מבקשים חתימה או שהם יגידו, אני רואה שאתה עם המשפחה שלך, אבל רק רציתי לתת לך קצת כבוד, או כל דבר אחר. זה מגניב אבל לפעמים כשאתה עם המשפחה שלך זה יכול להשתגע. זאת אומרת, אני יודע שהפרסונה שלי מטורפת אבל נראה שברגע שאני מתקרב אנשים רוצים להשתגע. חוץ מזה הכל טוב. אני מעריך את כל מי שמראה לי אהבה בכל מקום ואליו שאני הולך. אם אני בשדה תעופה מוקדם בבוקר, קרום עיניים ונשימה מסריחה, אם אתה רוצה תמונה אני אקח את התמונה הזו. אני מעריך כל אוהד. בלעדיהם, לא היינו במקום בו אנו נמצאים ואני מעריך את כל אחד מהם.

DX: לאחרונה צייצת על הדיג'יי במסיבת יום ההולדת של גיל 12 שלך שמנגן סקס יום הולדת של [ג'רמיה]. האם החוויה גרמה לך להתבונן שני במוזיקה שלך ואיפה היא יכולה להיות מנוגנת?
ליל ג'ון: זה היה מצחיק. כאילו זה דפוק, אבל זה היה מצחיק. כמו שחבר לא עשה את זה בכוונה, הוא פשוט לא שם לב. אם אתה רגיל לעשות ג'ייג'ינג למבוגרים, יש לך את הסטים שלך שאתה עובר והוא פשוט לא שם לב והייתי כמו, יו כושי, אתה משחק 'סקס יום הולדת' מה אתה עושה? אבל לפני כן הוא השמיע את השיר שלי Outta Your Mind, ואתה אף פעם לא באמת מבין עד כמה המוסיקה שלך בכלל לא מיועדת לילדים עד שאתה נמצא סביב ילדים אחרים והוריהם. כמו שאני משחק את החרא שלי מול הבן שלי כי הוא יודע שהוא לא אמור להגיד את החרא הזה. הוא יודע מה קורה. אבל הורים אחרים אולי לא משחקים חרא כזה סביב ילדיהם. אז אחי ניגן את Outta Your Mind והייתי כמו וואו אני מקלל הרבה על השיר המזוין הזה. אבל לא הכנתי את זה לילדים. אבל זה מצחיק כי זה גרם לי להסתכל על החרא שלי כמו, לעזאזל, אני מקלל הרבה. אבל אני עושה תקליטים למבוגרים; זה בהחלט לא לילדים.

רכשו מוסיקה מאת ליל ג'ון