פורסם ב: 3 במאי 2021, 18:04 מאת בן ברוטוקו 3.0 מתוך 5
  • 4.75 דירוג קהילה
  • 4 דירג את האלבום
  • 3 נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 5

הפעם האחרונה שקי גלוק ויאנג דולף התחברו, במקור Dum and Dummer הם קלטו בבאר כימיה יוצאת דופן. המאמץ השני של נציגי ממפיס שומר בקלות על אותה גרעין אחווה, תוך זיקוק מטרת הצמד, ומאפשר לו לעבור מליווי שולט בדולף לשותפות שווה.

זה כמעט אמת של עולם הראפ ששני אלה לא יכולים להחמיץ במסלול. ההצהרה מתקיימת בפרק הראשון, במידה מסוימת. לא הייתה שום טעות, והם לא החמיצו באופן מהותי, אבל זה בעיקר הרגיש כאילו גם הם לא פוגעים. הם היו כל כך מסונכרנים שקשה היה להבדיל ביניהם. אותה שעת התגאות ואיומי מוות שנדבקו בלחן בבריטון עמוק הרגישה כמעט כמו מוזיקת ​​מעלית בבניין הדירות עבור השדים שעובדים לעזאזל.



אבל מאז גלוק התיישן בעצמו והוציא בשנה שעברה שני פרויקטים בודדים. עַל Dum and Dummer 2 , הוא עדיין רודף אחרי דולף, מגלה את אותה מיומנות בשזירת קולו בתוך נוכל הצוואר של הקצב והצמדתו. אך הוא הפסיק לחקות את דולף בכוונה תחילה ונתן לעצמו לקבל השראה בלבד.






מבחינת ליריקה, אין מגוון גדול. שני האמנים מתמודדים כמעט אך ורק עם נושאים שנדרכים ונשנים מחדש לאורך הקריירה שלהם: כלומר עבודת אלילים אישית, אורחות חיים מפוארות ומנצלת מסחרית, אישית ומינית. נראה שזהו סימן ההיכר של דולף במיוחד: הוא מחליף ראפ, והוא לא יכול לתת לראפ לשנות אותו. אבל, עם כל שאר השינויים במערבולת הז'אנרית הזו, מערך ותיק בדרכיו מנחם.

מבין השינויים הללו, העמוקים ביותר הם המקצבים של Bandplay. תושבי קולומביה, טנסי טיפלו ברוב ההפקה, והגבירו את קרואוני הדרום המסורתיים עם קווי בס מסודרים המעניקים את עצמם בצורה מושלמת לסיפורים המדומים והקטנוניים של דולף וגלוק. גולת הכותרת של האלבום היא שאחד ממסלולי הסולו המעטים של דולף באלבום, Coordinate, מציג באופן בולט את ההקדמה של ריק ומורטי.



כסף טוב אומר שאף אחד לא אמר לו.

נראה שהשנתיים שבין הפרויקטים עייפו את יאנג דולף מעבר למצופה. הוא במיטבו כאשר הוא עומד ללא פשרות כנגד אויב, ומוציא את חזהו להערצת מעריציו. אבל נראה שהוא איבד את כל האויבים האמיתיים. תחושה של אדישות רווחת. קל להתעלם מכך, מכיוון שהאנרגיה של קי גלוק ומשחקי בנד היא די והותר בכדי לרחף את המעטפת הזו, מה שמשרה זמן שדים לכל אורך זמן הריצה בן 61 הדקות.

פורצ'ן בחרה היטב ויישרה אותם עם שני ראפרים ממפיס שוריים, ארציים, שניהם ציניקנים צלולים בצורה מצחיקה. דולף הצעיר השבע עושה מעט ניסיון להתאים את האנרגיה של קי גלוק, והתוצאה היא משהו לא מתפשר כמו שניתן היה לצפות מצמד הכוח מממפיס.



רק חבל שעם מקצבים הראפרים החזקים, אפילו המוכשרים פחות, היו יכולים ליצור אלבום ראוי לשבח.