ג'ו בודדן - קצת אהבה אבודה

• 4.00 דירוג קהילה
• 9 דירג את האלבום
• 6 נתן לו 5/5

ג'ו בודדן מוטרד . הוא רועה צאן בודד שמסתובב בארצות הנשכחות בז'אנר של בלינג, נשים, אלכוהול ומין. הוא ברך עמוק באחד, אבל מושיט יד לאחר. אם כן, הוא מקרה מוזר. וכך לעתים קרובות הפרויקטים שלו נשברים, סיבובים מונסטיים בהעברת הדיכוטומיה הזו. הקרב שלו, צדיק ככל שיהיה, לא ממש תורגם מוזיקלית, למעט סט מושבע של אוהדים שמזדהים עם הפצעים, הכואבים והאי נעימויות שלו. זה ניכר, אפילו, ב- Shady CXVPHER שלו, בעוד שאחרים התחלפו בהעברת סיפור כלשהו, ​​וג'ו בודדן בחר לעשות יומן מלא. אבל לעתים קרובות הוא במיטבו כאשר הוא שופך את נשמתו על שעווה, והמקרה של ה- EP הזה לא שונה.

כסדרה של בליטות וחבורות, קצת אהבה אבודה משקשק יחד, מכיוון שג'ו מתכוון לתת לך רק את קינה. סבו מופיע. כמו גם סיפוריו הקשים על קשיי היחסים עם נשים שתיהן מדהימות, ולכאורה, מוטרדות באותה מידה. וכפי שקניה הזכיר גם, הוא לא כל כך טוב בדברים האלה: מערכות יחסים, אהבה ונשים. תמיד יפה, תמיד פגום עמוק, היחסים שלו עם הנשים האלה הם השולטים במוזיקה שלו. אבל זה בכלל לא. יש שם דיכאון (כשהוא מוריד בשורה על רובין וויליאמס המנוח והגדול וחבליהם הדומים) ושיחה מתוזמנת היטב של כומר שמפיל אותו דמעות. הוא חסר רחמים קצת אהבה אבודה . אין שירי אישור, אין הופעה, אין מחשבות שמחות, ואין שמחה. זה אדם שהולך בדרך בחושך וזה עדיין לא שחר וזה לא יהיה זמן מה. כל שיר מתפשט לשני כמעט ללא הבדל מבחינת ההפקה. למעשה, זה באמת יכול להיחשב לתנועה קודרת אחת ארוכה שמופעלת בזעם שלו. הדרך שאתה אוהב מדבר מקרוב על קרנבל היופי שלו, כל אחד עם הפגם הקטלני שלהם, שנמנע נגד ג'ו. אבל, כפי שהוא אומר על אהבה שונה, יש רק משהו בסוציופתים דו-קוטביים שנשים אלה מוצאות מושכות. החלק המרכזי בצבע התכלת העמוק הוא רק אנושי, שמוצא את ג'ו מספר באופן אוטומטי על הרגעים שהובילו לניסיון התאבדות אפשרי. זו התמוטטות הלירית שמתקפלת על עצמה, ובדרך זו אחת המחזירות הטובות ביותר שלו בזיכרון האחרון.

אבל במקום להיות הכוח הבלתי ניתן לעצירה קצת אהבה אבודה , ג'ו הוא האובייקט הבלתי ניתן לניוד. זו מדיטציה, בעיקר. אוסף מחשבות התהפך באובססיביות ונטחן לחומר. וזו הנקודה החזקה והחלשה ביותר. כמעט כל מה שנעשה ב קצת אהבה אבודה נעשה בעבר ובאופן שונה, וטוב יותר. יש דרייק מסתחרר חלק מהמסלול הפגיע רגשית של ג'ו, אם כי ללא הכעס, ואז יש לך את ג'ו בעצמו. הוא אדון בתיאור ואז העברת המצב והמחשבות המובילים לפעולות. רק על אנושי הוא יורק ללא מאמץ את המתלים והחצים של חיי הזוגיות המודרניים. כמו, להשתמש באינסטגרם בכדי לגרום למאהב שלך לקנא, וזה מוביל למערכת יחסים של מין איפור תמידי. אבל עולמו צר מאוד כאן, והוא לעולם אינו מתאר את המחשבות בין המחשבות. או ליתר דיוק, אף פעם לא שואל את השאלות שעשויות להוביל אותו לברוח מאכזריות רגשותיו. וכך הוא אף פעם לא מתקרב לשיא רגשי כמו שג'יי זי עושה בקרוב תבין או שאתה חייב לאהוב אותי. האם הוא לכוד? הוא אף פעם לא אומר זאת. וכך נותר לנו למלא לעצמנו את הבועות. זה מתסכל שהוא עושה את זה, אבל הוא פשוט מספר את הסיפור ולא מתאר בשום צורה כזו שלא תוכלו שלא לתהות אם זה הכל קצת אהבה אבודה נועד לעשות.

כארוחה לפני המנה העיקרית, קצת אהבה אבודה , הוא בודד. אבל השינוי בסגנון של ג'ו (לשחיטה האוטוביוגרפית שזה עכשיו) מעניין, והוא טוען שיש לו את העבודה הטובה ביותר שלו על הסיפון. באשר לזו, מדובר בהטלה שאפתנית של הטרגדיות שלו על הנייר. אבל זה גם משאיר את ג'ו ואת הפרויקט הזה לגלגל סלע במעלה הגבעה שלעולם לא ממש מגיע לשם.