אווירה - כשהחיים נותנים לך לימונים, אתה צובע את החרא הזהב

• 5.00 דירוג קהילה
• 1 דירג את האלבום
• 1 נתן לו 5/5

חוץ מ לוסי פורד ו Godlovesugly , שנחתכו מבד דומה, כל אַטמוֹספֵרָה האלבום היה סטייה ברורה מהקודם. מתי החיים נותנים לך לימונים, אתה מצייר את החרא הזהב הזה היא בקלות העזיבה הדרמטית ביותר עד כה. אתה לא יכול לדמיין כמה כיף אנחנו נהנים היה מלא באף בום מחוספס וקשה או מספרים נשמתיים. אבל לימונים הוא בעל חיים אחר, זה הרבה יותר שקט ורך יותר בקצוות. שבלול הפסוקים הבוגרים המתעוררים לחיים על מכשור חי. לא, נְמָלָה לא הוחלף על ידי להקת הסיור שלהם, הם פשוט לקחו דף מ ד'ר דרה ספרים והדגימו את כל הדוגמאות על ידי מוזיקאים.

אל תתנו לאווריריות כמו Like The Rest of Us להוביל אתכם לחשוב שהאלבום רך, כי ברגע שהתופים האלה יבעטו על Puppets תזכרו מה העסקה. זה בדרך כלל שבלול מסירה מגוונת שמשנה באמת את האלבום, הוא נשמע שונה לחלוטין ממה שהיה לו בלא מעט שירים. אחריות הסינגל השנייה היא ללא ספק הדוגמה הטובה ביותר לכך. הקצב הוא לא יותר מלקיקי גיטרה, לא תוף באופק, והוא משתמט בהתאם. זה אולי חסר את הקצה האגרסיבי שיש למוזיקה שלהם לעתים קרובות, אבל סמים זה סמים. אתה מסמן בקלות את השיר המאושר והפופ ביותר שהצמד של מינסוטה יצא, וככל הנראה ימשוך את זעמם של כמה מעריצים. ילדים מחייכים.

בתוך הנרטיב ללא הפסקה שלו, שבלול מקנה שפע של חוכמה, פרספקטיבה וחומר למחשבה על שלל נושאים. למרות שיש לו הרבה דברים נהדרים לומר, שבלול מקפיד מאוד על דבריו ונמנע מלעלות על ארגז הסבון האימתני. זה כנראה בגלל שהעין הביקורתית שלו מסתכלת פנימה באותה מידה כמו שהיא סורקת את סביבתו שמונעת מלהיות מטיפה. לא פחות חשוב, שיעורי חיים אלה מוטבעים לעתים קרובות בסיפוריו ומאפשרים לכם לקחת את מה שתרצו. שיא סיפור הסיפור הזה מגיע למלצרית. נאמר מנקודת מבטו של אדם חסר בית כשהוא מתקיים יחד עם מלצרית מרה בסועד, זה סוג הסיפור בלבד שבלול יכול לעשות כל כך מרגש; מתעלם מהעלבונות והעיניים הרעות / אני מאכיל אותם, אני תוהה מתי היא תבין / שהיא הסיבה היחידה שאני מבקר / האישה היחידה בעולמי שמכירה בקיומי / ואם הספינה שלי אי פעם תגיע אני אתגעגע זה / בגלל שאני זקן ולא נשאר לי הרבה לתת לו / ... .. / בחדר אמבטיה בבית קפה שותה מי ברז בחינם / חושב לעזאזל שאני צריך להיות אבא טוב יותר לבתי.

כאמור, כמעט כל שיר כאן הוא סיפור; אני הוא שלו ומסופר בגוף שלישי. הניתוח הפסיכו-אנלי שלו עדיין חסר תחרות והקריירה שלו של ראפיות שבירת לב זוכה לנקודת מבט חדשה לגמרי; למידה עצמית בין הסלידה העצמית / חנוקת במעגל, לא מרגישה את עצמך נחנקת / חלקם יחפפו / חלקם יכפילו את עצמם / אף אחד מהם לא היה ראוי להיחשף לכל הצרות שהוא הציג / ... / אל תטעו הוא מכניס את הגבר למניפולציה / והוא נמשך לנשים ההדדיות. החולם הוא סיפור של אם חד הורית שגולפת את דרכה שלה בעולם, וצורת המסלול המשתנה לפסוק האחרון היא דוגמה נוספת לצמיחתם ככותבי שירים. הסקיני מעיף את זה על אוזנו עם סרסור הזין שלו בכל דבר שמכפיל סיגריה שגוזרת את אור הזרקורים על פעימה קטנה ומשוננת.

לא הכל מסובב לזהב, למרות שגם אין לימונים. סוסים פראיים, סוסים פראיים ולא יכולים לשבור קרובים יותר לארד מזהב. בית הזכוכית הוא כנראה כסף בגלל החשבון הנפלא של סרגל הכוכבים של הבר, אבל הקצב נשמע כמו הציון מלהבה רע של שנות ה -80.

ילד קודי נכנס להוצאת האלבום הגלקסי

העמודים של אומרים חרוזים להמשיך ולהתפתח באלבום מספר שש; יצירת מוזיקה בוגרת יותר ויותר לבסיס מעריצים צעיר יחסית מבלי למצמץ בעין. היופי של לימונים זה שהוא יספק את המעריצים הנוכחיים וישמיע היטב לקהל אחר לגמרי מאלבומם האחרון. יש להם את הצבע ואת הבד במיניאפוליס.