ראיון - פול וול בהתחלה רצה להיות תקליטן. במשך תקופה מסוימת בסוף שנות ה -90, היזם המתפתח של יוסטון היה מבצע מבצעים תמורת תקליטי ויניל. בדרך זו הוא יכול לשים את ידיו על המוסיקה האחרונה של חברת התקליטים כגון Cash Cash, Def Jam Recordings ו- No Limit Records. באמת לא היו לו שאיפות להיות ראפר באותה תקופה, לא בגלל שהוא לא אהב את היפ הופ, אלא בגלל שלא היה לו מושג איך באמת נראה ראפר מצליח.
באמת שלא חשבתי שזה אפשרי כי באמת לא היה אף אחד מהשכונה שלי שהכרתי או ראיתי שהפך את זה בהצלחה לראפר מקצועי, אומר וול ל- HipHopDX. אז זה היה כמו, בסדר, אני לא יודע אם זה בכלל אפשרי. 'אבל אני אוהב תקליטן, כדי שאוכל לראות מסלול קריירה בדיג'יי - לעבוד בתחנת הרדיו, תקליטן במועדונים, הכנת מיקסטייפים, דברים כאלה .
זו הייתה העבודה החלומית שלי. אז לעשות מבצעים היה הדרך שלי להשיג את האווירה. באותם הימים, כשניגנתם מוסיקה כתקליטן, הדרך היחידה שבה תוכלו לנגן מוסיקה הייתה על ויניל. לא יכולת לנגן תקליטורים. לא יכולת לנגן קלטות. שום דבר כזה. זה רק ויניל.
אולפני המוזיקה של רד בול
משימות חפירת ארגזים התבררו לעיתים קרובות כחסרות תועלת, ולכן העברת העלונים הפכה לאמצעי לאסוף מגוון רחב של שיאים.
לא יכולת לקנות את הויניל מהחנות, הוא אומר. ובכן, אולי יש חנות אחת שמכרה אותו, אבל לא היה להם הכל, כך שהדרך היחידה להשיג את הוויניל הייתה באמצעות האנשים שעשו מבצעים של חברת התקליטים. בחור אחד בשם Lump, הוא עשה מבצעים עבור יוניברסל, עבור כסף מזומן. עבדתי איתו כי אני אוהב כסף מזומן. הוא היה נותן לי רשימה של תקליטנים ויהיה כמו, 'אתה תביא את הוויניל הזה לכל אחד מהתקליטנים האלה ואז אתן לך אחד כזה.' ואז עלי לשמור על שלי. ואז אס שלי הילד, הוא היה נציג הראש של Def Jam. אותו דבר בדיוק. לילד שלי חמש ארבע וירוק ממוצע לא היו גבולות.
הייתה לי גישה נוחה לכל הויניל וכל מה שהייתי צריך לעשות כדי להשיג אותו היה בעצם להעביר פליירים וללכת להיכנס למועדון בחינם, מה שהייתי צעיר מכדי לעשות בכל מקרה. הייתי מסתובב בתא DJ, התקליטן היה צועק אותי - אני עושה מה שאני רוצה, כאילו אני עובד שם. זה היה כמו, 'זה כל מה שעלי לעשות?'
בזמן שעבר פליירים פגש וול את שותפו העסקי העתידי ג'וני דאנג, צורף וייטנאמי שידוע בעיצוב גרילים מורכבים - והשאר היסטוריה. הם עובדים יחד מאז 1998 ויש להם בנה אימפריה מצליחה תחת שם הגרילז. וול מעולם לא חשב שהוא אפילו יחזיק גריל, ועוד פחות מכך יביא אותם לאינספור לקוחות מפורסמים כמו קניה ווסט, נלי ופריס הילטון.
כולנו רצינו אותם אבל באותה תקופה לא היו גרילים ללא שליפה, הוא מסביר. הכל היה קבוע. הדבר היחיד שידענו על גרילים קבועים היה צפייה בסרטוני וו-טאנג. היינו קופצים כמו, 'בנאדם, זה מה שקיבל וו-טאנג?' מכיוון שחשבנו שזה קסם כשהם ימשכו הם צולים. ידענו. נתקלתי בג'וני והוא היה כמו, 'אה, אתה זה שעברת את כל העלונים האלה'. ואני כמו, 'חרא. אתם אלה עם הגרילים. למה אתה מתכוון? ’ככה בסופו של דבר עבדתי אצלו.
להיטי הופ ו- r & b להיטיםצפה בפוסט זה באינסטגרםפוסט ששותף על ידי ג'וני דאנג ושות ' (@johnnydangandco) ב- 18 ביולי 2020 בשעה 11:28 בבוקר PDT
וול נקלע בדרך לכמה הזדמנויות עסקיות, כמו עם Swishahouse שהיה אגדי בשכונה הצפונית שלו. הוא מקבל הזדמנות לעשות מבצעים עם התווית הביתית, לדבריו לא נעשה גדול מזה.
במהלך תקופה זו, וול התייצב בכיף לצד חבר ילדותו המיליונר ו- PKT (Pimp Killa Thug) כ'סהרורים ', קבוצה שבסופו של דבר תתפתח לקליק הצ'ינג'ין.
כשהגעתי לעבודה ולעשות דברים אחרים עבור [מנכ'ל סווישהאוס] מייקל ווטס ורון סי, כמובן שתמיד רציתי לעשות ראפ איתם, אבל לא חשבתי שזו אפשרות, הוא זוכר. מעולם לא שאלתי כי לא חשבתי שזה אפשרי. ראפתי באותה תקופה. הקבוצה שלנו הייתה 'סהרורים' וניסינו לעשות את הדבר שלנו, אבל זה היה יותר כמו תחביב. היינו הולכים לשלם עבור זמן האולפן, להופיע פה ושם - אותו הדבר שכולם תמיד עושים.
אבל לא חשבתי שאי פעם חשבנו באופן לגיטימי שזה יקרה. זה היה ממש כמו משהו שעשינו עם חברים בשביל הכיף. אני לא יכול לדבר בשום אחד מהם, אבל אני פשוט זוכר אותי באותה תקופה, זה היה כמו 'בנאדם, אני לא יודע אם הקריירה שלי הולכת לראפר, אבל אני יכול לעשות קריירה כמו תקליטן, כי גם אני הייתי טוב בזה. הייתי ממש טוב בשילוב והיה לי אוסף טוב שבו זה לא היה רק להיטי הרדיו. הייתי מנגן את המוסיקה המחתרתית.
קדימה מהירה לשנת 2020 ואלבום הסולו השני של וול, 2005 אלוף העמים, זה עתה מלאו לה 15. היא הופיעה לראשונה במקום הראשון על לוח המודעות 200 עם שחרורה ומאז הוסמכה לפלטינה על ידי התאחדות תעשיית ההקלטות באמריקה (RIAA). מתברר שראפ לא היה רק אפשרות עבור וול - זה היה מסלול קריירה משתלם.
כשהאייקון H-Town בן ה -39 מתכונן להוריד את אלבום האולפן העשירי שלו תת תרבות, הוא נמצא במקום בחייו שבו הוא יכול לשקף את שנותיו במשחק ולהציע קצת ניסיון לדור הבא. מעל לכל, הוא מעריך באמת את מעריציו ומבין שהוא לא זכאי לתהילה, עושר, הערצה או משהו כזה.
על זה התפללתי, הוא אומר. מעולם לא הרגשתי זכאי. חלק מהבחורים האלה מילדותי וגידולי וקשיי השונים נפלו בדרך. אבל כל זה, בשבילי לדבר איתך זה לא יאומן בשבילי, אז אני מעריך ואני יודע את זה. ראיתי כל כך הרבה אנשים באים והולכים. ראיתי כמה אנשים באים, הולכים וחוזרים שוב. מעולם לא לקחתי על זה קליל שזו העבודה החלומית שלי.
צפה בפוסט זה באינסטגרםהיה יותר מדי כיף ב- @ripndip # ff2 #frozenface כרך 2 שנפל על @datpiff
פוסט ששותף על ידי פול וול המשורר פו אפ (@paulwallbaby) ב- 23 ביולי 2019 בשעה 18:54 PDT
הכל חוזר לפגישה עם ביל בושוויק ז'ל בשדה תעופה. הנה הוא היה, כל שלושת הרגליים וחמישה סנטימטרים שלו, וזה היה כאילו וול ראה את ישו. בעיניו, Geto Boys היו כל מה שראפ של יוסטון יכול להיות.
כשהייתי בן 12 פגשתי את בושוויק ביל בשדה התעופה ביוסטון, הוא מסביר. הוא היה לבדו ועם מטען גדול ומלא של מטען - מזוודות בערך 10 אנשים. הוא פשוט ישב שם לבד, ישן, דפק בסביבות הצהריים או אחת אחר הצהריים. אני לא יודע לא יותר טוב, אני ניגש אליו, מעיר אותו כמו, 'בנאדם, אתה בושוויק ביל?' אני מתחיל לדבר איתו והוא מסתכל סביב כמו, 'מי זה הילד הקטן הזה?'
הוא לא אמר לי פעם אחת להשאיר אותו לבד או להתרחק ממנו. הוא ניהל איתי שיחה שלמה כאילו הייתי ילד הבית שלו או משהו כזה. וקצת הבנתי שאני מחוץ לקו - אחד, על שהערתי אותו ושניים, מה אני מדבר איתו? שלוש, יכול להיות שיש לו ביטחון. ביטחון עשוי לבוא לי בחמור, גם אם אני ילד. אז הייתי כמו, 'מצטער להעיר אותך. מקווה שיהיה לך יום טוב. ’עזבתי וזה תמיד דבק בי.
צפה בפוסט זה באינסטגרםמתפלל לילד שלי @therealbushwickbill @ bushwickbill.getoboy.thefilm
פוסט ששותף על ידי פול וול המשורר פו אפ (@paulwallbaby) ב -3 במאי 2019 בשעה 10:14 בבוקר PDT
קִיר חווה גם חוויה הפוכה כאשר אמן התחצף כל כך כלפיו, הוא מחק את שמו מזכרו.
פגשתי אומן אחר כשעשיתי קידומי רחוב עבור Def Jam, הוא אומר. אני אפילו לא זוכר מי זה, מה שמספר לך את רמת האדם שהם היו. זה לא כאילו זה היה JAY-Z או אדם שיטתי או משהו - זה לא היה איש כזה. אבל זה היה מישהו שעבדתי קשה מאוד לקדם כי היה להם אלבום שיצא ואני הנחתי את כל הפוסטרים שלהם בכל מקום, כל כך קשה.
ואז הגיע הזמן למפגש ולברך, וכמובן שהרגשתי מעט זכאות כי השקחתי הרבה עבודה שחשבתי, 'טוב לפחות היית יודע מי אני או יודע שעשיתי זה.״ אבל ניגשתי אליו להגיד מה קורה והוא לא רצה ללחוץ לי את היד. הוא מסתכל עלי כאילו הייתי משוגע. הוא היה כמו, 'ילד, תתרחק ממני.' התרשמתי שאמנים הולכים להיות כמו בושוויק, וזה היה בדיקת מציאות.
וול נושא איתו את החוויות האלה וזה מראה באופן שבו הוא מתייחס למעריציו (ולעיתונאים, לצורך העניין), וזה ככל הנראה חלק בלתי נפרד מהצלחתו. תוך כדי הקלטה תת תרבות באולפני המוזיקה של רד בול, ראשונה של החברה, לא היה שום אינדיקציה למה שעומד לבוא. זמן קצר לאחר שסיכם את ההפעלות, COVID-19 הגיע, העולם נסגר ותעשיית המוזיקה נעצרה - אך אלוף העמים נותר אופטימי.
האם לניקי מינאז 'יש כותב רפאים
תמיד ניסיתי למצוא בטנה מכסף, הוא אומר שתמיד הייתי כוס היא סוג מלא של אדם. בשיר 'The Real Ones' התחלתי באמירה, 'תחושת התבוסה די רעילה.' בעיניי, זה גם הפן המדבק של זה. כשאתה למטה וחוצה או שאתה מובס או כל דבר אחר, אם יש לך את המנטליות הזו, הדבר הבא שאתה יודע שהאנשים סביבך מתחילים להיות בעלי מנטליות זו. לפעמים זה מתחיל במוחך, וזה משהו שאני עושה בעצמי. אם אני מרגיש שפל, אני מזייף חיוך. אני מנסה להונות את מוחי להיות מאושר. זה אולי יעבוד פעם אחת מתוך 50 פעמים, אבל אני מגיע לשם.
תת תרבות זמין כעת בכל פלטפורמות הסטרימינג. בדוק את הפרויקט לעיל ואת הסרט התיעודי של אולפני המוזיקה של רד בול מאחורי הקלעים על הכנת האלבום למטה.
