צמד היפ הופ עלייה לרגל פואטי מתנגד לציפיות כראפרים מוסלמים

צמד ההיפ הופ הלונדוני Poetic Pilgrimage אומר כי קריירת הראפ שלהם אינה מנוגדת לאמונתם המוסלמית.

בראיון חדש עם אל ערבייה , שתי הנשים, מוניירה וויליאמס וסוקינה אואן-דאגלס, מתייחסות לדיכוטומיה בין ציפיות למוזיקה שלהן לבין מציאות חייהן בתוך אמונתן.

כמה ימים הייתי הולך ברחוב בחיג'אב שלי עם האוזניות כשהאזנתי לשבט וו-טאנג, אמרה סוקינה אואן-דאגלס בת ה -33 לאתר. הייתי קולט את עצמי במראה וצוחק. מישהו היה רואה אותי וכנראה חושב שאני לא יכול לדבר אנגלית כמו שצריך, אבל אני באמת מקשיב לראפ.

אוון-דאגלס מוסיף כי הם מתנגדים בכוונה למוסכמות.

הם חושבים שנעשה שירה, או שנשיר, או נהיה רכים באמת, היא אומרת. אבל פעם הייתי ראפ ממש קשה, ואני חושב שזה בגלל הסטריאוטיפים האלה ... לא פיציתי יתר על המידה, אבל ניסינו להיות כמו, אנחנו יכולים לדאוג לא פחות קשה כמו החבר'ה. אנחנו לא סוג זה של פרחים שבריריים ועלי כותרת.

מוניירה וויליאמס מציעה כי הסטריאוטיפים הלחימה עלייה לרגל פואטית על ידי יצירת מוזיקה הם ספציפיים לחייהם כנשים מוסלמיות.

זה באמת בגלל שאנחנו נשים, או שאנחנו עושים מוזיקה, אומר וויליאמס. יש את הרעיון הזה [באסלאם] שהקולות שלנו הם יופי, ואנחנו לא צריכים להראות את היופי שלנו.

נראה כי שני המבצעים חובשי החיג'אב נראים ברור שהם מתנגדים לציפיות באמצעות הראפ שלהם, במיוחד למאזינים שאינם מוסלמים.

אנו מקבלים ציפיות למה שאנחנו צריכים להיות, מציע וויליאמס. אנשים הם תמיד כמו שאתה צריך לכתוב שיר על הקוראן. הם רוצים שנהיה נערת הפוסטר שלהם ולא נגיד שום דבר נגד [מוסלמים].

אואן-דגלאס מסכמת את זהותו הייחודית של הצמד עם הערה על סגנונה ונקודת המוצא התרבותית שלה.

השמלה הלאומית שלי היא לא שלוואר קמעז - היא H&M, היא אומרת. יש אנשים שחושבים ש ... המערב והאסלאם לא יכולים להיפגש. אבל אנחנו לעולם לא יכולים לקבל את העמדה הזו כי זה מי שאנחנו.

קרא את הראיון המלא פה ולבדוק את אחד משירי העלייה לרגל פואטית למטה.