פורסם בתאריך: 21 באוקטובר 2014, 09:10 על ידי דין מיורגה 3.0 מתוך 5
  • 3.00 דירוג קהילה
  • שתיים דירג את האלבום
  • 1 נתן לו 5/5
שלח את הדירוג שלך 181

נטיות נפיצות והרסניות היו חלק באותה המידה המשחק החיים והטקסטים כשומרי שמות ורכיבה נמוכה. כמעט עשור הוסר מהפעם הראשונה שהעולם ראה אותו יושב על דייטונס זהב על הכריכה של הסרט התיעודי , האיש והאמן למדו לקחת את הדברים בהדרגה יותר. בנוסף, רוח היזמות שלו באה לידי ביטוי בלייבל חדש, Blood Money Entertainment, עם DUBB המתקרב וסקמה המזמזם שכבר משמש אבני פינה. ההנפקה הרשמית הראשונה שלהם, ירח הדם: שנת הזאב עם זאת, הוא פרויקט מקוטע ומתפתל כמו שנדמה שהאישיות הציבורית של משחק היא. נקרע בין הוכחת מעמדו הוותיק לבין השקעתו במגמות חדשות; נקרע בין הסגנון של כסף הדם לתכונות הכבדות; בסופו של דבר האלבום לא מצליח ליצור איזון ונכנס לתוקפנות לא ממוקדת.



Bigger Than Me, בהפקת מוסלי הוא השיר שנתן לראשונה את הטון לציפיות המעריצים והוא ממוקם כראוי כמסלול ראשון. זה המשחק באלמנט הטבעי שלו - לא מכבד, חצוף ואוהב כל דקה ממנו. חיוני יותר עם זאת, הוא כמה הביקורות שהוא מעלה על המדגם של לורד הלוחם של פוליקה. בין ההשתקה שלו לסייפרי ה- BET והוצאת אנשים ממדור ה- VIP שלו, המשחק מבולבל בסך הכל מבית ספר חדש רך ומבויש שאינו מסוגל להעלות מספרים אמיתיים על הלוח. זו תחילת מטרתו לבסס קו ברור בינו לבין ראפרים אחרים.










יחד עם פיתרון קל ל- G-Unit בנושא ה- F.U.N. הבא והתייחסות לבשר רחוב רציני יותר ב- Really, Game משדר בהצלחה תחושה של ריחוק וחלוקה בין עולם הראפ לאמיתי. בעיקרו של דבר, הוא קובע שיש לכך רמות, ובשלב זה הטיעון שלו - כמו גם המוזיקה - הוא סולידי.

אי אפשר לומר את אותו הדבר בשאר האלבום, אך ככל שמתרחשות התקלות, הגרועות שבהן הן ההודעות המבולבלות. קשה לעכל את הכוונון האוטומטי על Fuck Your Guings בעזרת Lil 'Wayne לאחר שנאמר לו שהתעשייה רכה. בנוסף, שירים עיקריים אחרים כגון Best Head אי פעם בהשתתפות טייגה ואריק בלינגר, On One בהשתתפות המלך מארי וטיי דולא סימן, ונשוי למשחק בהשתתפות DUBB, מונטנה הצרפתית, וסם הוק, מציעים מעט מעבר לאותם שניים ישנים. האשמות צעד שהטיל על מתחרותיו מוקדם יותר באלבום. מאופיין על ידי ווים גדולים בסגנון R&B, פנקס מועדונים וליריקה ממוצעת, האלבום מאבד מלכידותו וזהותו, והופך אותו חזרה למה שגרם לו להצטיין בתחילה.



עם זאת, כמה תכונות אכן מהדהדות. בובי שמורדה, סקיים, פרדי גיבס ומשחק, המונע על ידי הפקתו של אמדיאוס, הם בעיטה בפרצוף בהיט-אם קשה.

בֶּאֱמֶת, שנת הזאב הוא אלבום המחולק לשלוש מערכות. כאמור, הקהל מתוודע במהירות (ומאוהב) לנרטיב של משחק באמצעות מסלולי ה'לא לקחת אסירים 'שלו. מעשה שני מוביל לשורה של תכונות מיותרות ומתוזמנות בזמן הלא נכון. ואז, במערכה השלישית, סיפור העלילה האחרון מעביר את השרביט לחתמי ה- BME של Game, DUBB ו- Skeme.

Food For My Stomach הוא הדוגמה הברורה ביותר לכימיה של DUBB ו- Skeme. DUBB משתולל בקנאות ושכנוע, כמעט עד כדי ייאוש. בית לוויות בחיוג מהיר / כשאלוהים יתקשר למספר שלך, בנאדם, תאמין לי שלא תהיה חיוג חוזר, הוא מאיים. תָכְנִית לוקח את הפסוק השני, מחליף את ערכת החריזה בביטחון. רוכב כסף בדם, שמור על המסוק ממש ליד אותם / F&N טעון במלואו, זה לכל כושי שרוצה את זה / החרא הזה נשמע כאילו השכלתי את החרא, לא? ברור שהם מחזיקים את קצהם בפרויקט.



על הקודם שלו חתיכת ישו , המשחק הצליח לקחת מלכודת, פיצ'רים כבדים, טרנדים חדשים ולרקום אותם לנושא כולל של אישיות בריונית הנאבקת באמונתו. עכשיו, עם מרבית אותם מרכיבים ממש, הוא מוצא את עצמו אבוד. מוטיב הזאב אינו רחוק מהאיקונוגרפיה הדתית שנמשכה באלבומו האחרון. כפי שעולה מהרגש הגולמי ב- Bigger Than Me, האמפתיה בטיהור ועטיפת האלבום המציגה את הזאב מגיש לבתו. נראה כי המשחק מנסה למצוא איזון, אך בניסיון לטהר את ראפ ואת אלבומו מרכות כלשהי, במקום זאת הוא מוצא את עצמו נכנע ללחצים שיש לו סינגל להיט, ובכך הופך את עיסוקיו של הפרויקט שלו לעיל.