דיי ג'ק הוא האנדרדוג הבא של האינטרנט

אלא אם כן יש לאמן סינגל עוקב גדול משמעותי או שווה לזמזם שמביא את הבלוג בטירוף, תוויות לא ממהרות להחתים סתם מישהו. בהתחשב בכלכלה הנוכחית של תעשיית המוזיקה, זה פשוט הימור גדול מדי. התפתחות האמן תהיה ארורה. ולחשוב, כל זה תוצאה של ייצור האינטרנט וההפצה הדיגיטלית. זה מה שהופך את דיי ג'ק למרתק כל כך. מעולם לא היה הרבה הייפ וציפייה מאחורי הפרויקטים או הרווקים שלו, ההשתלה הניגרית-אטלנטה יצרה סביבו באזז בשנת 2014, עם שחרור שלום עולם מה שהנחיל לו עסקה עם האחים וורנר. כל זה קרה בזמן שהוא למד בניו יורק במגמת מדעי המחשב. שנה לאחר מכן, המעקב שלו נפש נפש נראה כמעט חמקני בשחרורו. זה בגלל שדיי הוא אמן בית ספר ישן עם רגישויות דומות. הוא פרויקט פיתוח עבור תווית שנמצאת עמוק בעידן הדיגיטלי. יש בו פוטנציאל עצום אם Hands Up בהשתתפות Killer Mike או סינגל Finish Line שיצא לאחרונה הם אינדיקציות כלשהן. עוזר גם שהוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם המפיק הקומות מייק אליזונדו שעבד עם כולם החל מד'ר דרה ועד פיונה אפל.

דיי ג'ק, כשהוא מבלה עם HipHopDX לפני שהוא פותח לפל ב- The Los Angeles Echo, מסביר את המשמעות מאחורי Finish Line, מקליט בלוס אנג'לס ורוכב על קו המסר וההנאה.

דיי ג'ק פעם רצה להיות סטיב ג'ובס השחור

HipHopDX: אני ממש מזדיין עם המפקד הזה של קו הסיום. זה הרבה יותר קל מהעבודות הקודמות שלך. איך זה התחבר?

דיי ג'ק: עשיתי את זה עם המפיק מייק אליזונדו שמפיק את האלבום החדש שלי עליו אני עובד כרגע. רצינו לעשות משהו פאנקי, משהו שאפשר לרקוד אליו ופשוט להרגיש טוב.

DX: בין זה למשותף הידיים למעלה עם קילר מייק, זה סטייה מ נפש נפש .

דיי ג'ק: נפש נפש היה כמו מצב רוח ביחס לצליל ומרקם. אחרי זה, לא רציתי לקפוץ ולעשות עוד אחד. הייתי שם, עשיתי את זה.

DX: אתה חתום באחים וורנר כבר כשנה. מה היה תהליך הנחיתה של עסקה שם?

דיי ג'ק: זה התחיל בכך שהוצאתי דברים באינטרנט. הוצאתי את הקלטת הראשונה שלי שלום עולם בכמה אתרי מיקסטייפ ובסאונדקלוד. הייתי כמו מי שמקשיב לזה, מקשיב לזה. זה מה שהתפתל לכל מה שקורה. כמה בלוגים פגעו בי ושלחתי הדגמות לאנשים. רק מנסה לתפוס אוזניים שונות. אני זוכר שלמדתי באותה תקופה ללמוד בבית הספר בניו יורק. הייתי בחדר המעונות שלי כמו יו, מייק אליזונדו בוורנר רוצה לפגוש אותך ולשוחח. פשוטו כמשמעו, למחרת שהיה יום שבת, טסתי ללוס אנג'לס, קיימתי פגישה, שיחקתי עוד חרא ופגשתי את מייק. טס חזרה ויום שני חזרתי לכיתה. זה היה מטורף.

DX: אולם מלהתעניין במדעי המחשב ועד למוזיקה?

דיי ג'ק: עשיתי מוזיקה הרבה לפני שחשבתי שאוכל להמשיך בה כקריירה. כתבתי ראפס קטן, שרתי ועשיתי את שלי. אהבתי מדעי המחשב כי זה היה יצירתי. אבא שלי עבד בתחום ה- IT כשהייתי צעיר באמת וחשבתי שזה מגניב. ממש גם הסתכלתי באותה תקופה לסטיב ג'ובס. זה הכיס שבו אוכל להיות יצירתי. ניסיתי לראות אם אני יכול להיות סטיב ג'ובס השחור או משהו כזה. במרדף אחר כך, אני מבין שמה שרציתי לעשות היה להיות יצירתי מבלי להיות בקופסה.

DX: סטיב ג'ובס ממש עזר לשנות את הדרך בה אנו מאזינים למוזיקה. מדוע הסתכלת אליו?

דיי ג'ק: הוא שינה הכל אבל אני מסתכל לעובדה שהוא לא היה החבר הטכני. הוא לא היה הילד שבגיל חמש עשה את החרא הכי מטורף. זה היה לראות מישהו שהיה נורמלי אך יצירתי ובעל רעיונות מגניבים. אנחנו נמצאים בכיס עכשיו למקום שבו מדובר למי יש את האפליקציה הכי מגניבה. אנחנו לא צריכים לדאוג לגבי הדברים הטכניים, רובוטים יכולים לעשות את זה. מחשבים יכולים לעשות זאת. עכשיו מדובר ברעיונות. האינטרנט עוסק רק ברעיונות.

DX: אבל אתה חושב שאנחנו מוותרים על הרבה למכונות?

דיי ג'ק: לא, בגלל שקניתי לזה לגמרי.

DX: אין פחד מא.י. משתלט כמו המטריקס

דיי ג'ק: פשוט צפיתי מחדש המטריקס לפני כמה ימים. זה מטורף. אני חושב שהאינטרנט מאפשר לי להוציא מוסיקה ויש לי במה לעשות דברים. אני רק רוצה להיות יצירתי. שום דבר לפחד ממנו.

שירי היפ הופ פופולריים לשנת 2016

קו הסיום היה מימוש הניצחון

DX: מה הפירוש של קו סיום מבחינת האלבום?

דיי ג'ק: הרעיון היה להתעורר ולחשוב, לעזאזל, כבר ניצחתי. אתה פשוט בטוח יותר מדי. מדובר במישהו שרגיל שלא יהיה לו את אותו היום שבו אתה מרגיש שכבר זכית. זה להסתכל על אותו יום ולכתוב עליו שיר. כל העניין הוא לנסות להיות בטוחים ולנצח, אבל להבין את האקלים ואת המיקום בו אתה נמצא. אנשים לא רוצים שתיקח את ה- W. לשם כל המילים על להיות שחור וצעירות.

אוראל: מתי הרגע הזה הבנת שניצחת?

דיי ג'ק: אני חושב שכשהבנתי שאני גר בלוס אנג'לס ועושה את זה לפרנסתי. אפילו לא על דברים מסוגים מתרברבים. הרבה אנשים לא מקבלים את ההזדמנות לעזוב את הבית והכל. יש אנשים שלא מקבלים את ההזדמנות להיות במקום שהם אמורים להיות. יש אנשים שצריכים לעבוד בעבודות שהם לא רוצים ואני כאן חי ועובד על אלבום. בימים מסוימים, אני קצת למטה או מה שלא יהיה. בימים אחרים, אני יכול פשוט לשקף וכך סיימתי עם Finish Line. זה בערך היום בו הרהרתי והכל הסתדר. זה אני אסיר תודה ומאושר.

DX: אם נחזור למסלול שלך עם קילר מייק, זו לא הפעם הראשונה שאתה מדבר על נושאים חברתיים רציניים במוזיקה שלך.

דיי ג'ק: בדיוק, זו הייתה הפעם הראשונה שנגעתי בזה. זה בהחלט חלק מהמוזיקה שלי. רציתי ש- Finish Line יהיה ממש רחב. היי, זה כיס ותחושה, אבל אני הולך להרחיב על כל זה באלבום.

DX: מאיפה משיגים את תחושת המודעות הזו?

דיי ג'ק: אני חושב שזה בגלל שאני שונא שירים מטיפים מדי. אני אוהב שירים עם לחנים נהדרים ושונא שירים שלא אומרים כלום. אני תמיד מנסה למצוא את דרך האמצע שבה אוכל לעשות את השיר הכי טוב שאפשר. וברגע שקיבלתי את התחושה והלחן הזה, אני רוצה שהטקסטים יסיעו הכל הביתה. ההאזנה הראשונה, אתה יכול פשוט לחרוג אליו ואולי בהאזנה השנייה או השלישית, אתה שומע משהו.

אוראל: עברת למדינות מניגריה נכון?

שהדליקו אורות בלאקפול

דיי ג'ק כן כשהייתי בן שש. כל הסיפור די מגניב אם אתה רוצה להעמיק בזה. אבא שלי מסן פרנסיסקו ואחרי שסיים את לימודיו בקולג 'הוא ביקר את אמא שלי והיה להם ילד שהיה אני. ואז כל המשפחה עברה. הפעם האחרונה שיצאתי לשם הייתה לפני כמה שנים. אבל זה מגניב.

אוראל: איש סמים. אני מעריץ ענק של פלה.

דיי ג'ק: זה מטורף, הוא אייקוני. מתוך כל האנשים שאני מתעסק איתם כבני אדם, פלה קוטי, בסקיאט, איימי ווינהאוס, קורט קוביין וסטיב ג'ובס הם כמו חמשת האנשים הראשונים שאני מסתכל עליהם.

אוראל: להיפ הופ קסם מעניין עם קורט קוביין.

דיי ג'ק: מבחינתי הוא מרגיש מאוד קשור. כמו כן, הייתי שם את אמינם כאיש השישי בקבוצה ההיא. הם אנשים שאפשר להתייחס אליהם. שום דבר בעניין לא נראה מזויף. הם אנושיים מאוד. הפגמים שלהם הם משהו שיכולתי להתייחס אליו.

דיי ג'ק אומר שהאלבום החדש יושפע מראשית שנות האלפיים פארל וטימבלנד

אוראל: אתה עשית נפש נפש בניו יורק. האם להקלטת האלבום שלך כאן הייתה השפעה על תהליך ההקלטה?

דיי ג'ק: זה בהחלט קרה. עם נפש נפש הייתי בניו יורק. לא חוויתי את מזג האוויר בנקודה. לא הייתי יוצא הרבה. הייתי מצמררת בבית מכה אנשים כמו לשלוח לי פעימות. החדר שלי תמיד היה חשוך, תמיד היה קר ופשוט היו לי האוזניות בכתיבה. זו הייתה הסיבה שהפרויקט היה כל כך מצליח. זה לקח את הראש והניח אותו במקום בו הייתי באותה תקופה. אני עובר ללוס אנג'לס וממש זה שטוף שמש כל הזמן ואף אחד לא עובד נראה. כולם פשוט מצמררים בחוץ כל הזמן. עם זאת, כנראה בגלל גישה, אני באולפן עם אנשים שכותבים את השירים האלה מאפס ותופסים ויברציות. אנחנו מתנסים ומתעסקים מוזיקלית. לכן עם האלבום החדש, אנשים הולכים לקבל טווח. זה עדיין הולך להיות מלוכד, אבל יהיה לו טווח מלא ויותר קפיצות מסביב.

אוראל: במה אתה מתנסה באלבום?

דיי ג'ק: באופן יצירתי, אני מתנסה בכל מה שאהבתי בתחילת שנות האלפיים. הייתי ממש בעניין של ג'סטין טימברלייק מוּצדָק . זה קלאסי שינה.

אוראל: בן כמה היית כשזה יצא?

דיי ג'ק: הייתי אז בן שש או שבע. אני מתנסה בכל מה שהיה אז ברדיו. אני בודק את הדברים מסוג פארל וטימבאלנד. אני מסתובב עם הדברים של Outkast ומשמיע את כיס הצלילים שלי. הכל קשור למה שגדלתי עליו.

אוראל: האם היה קשה להסתגל כאן מבחינה חברתית?

דיי ג'ק: בכנות, בחמשת החודשים הראשונים לערך, אפילו לא יצאתי. מה שגרם לי מאוד לאהוב להיות כאן כשהתחלתי בשגרה. הייתי מתעוררת, הולכת לאותו בית קפה, הולכת לאולפן, הולכת להירגע עם אותם החברים וחוזרת על זה. ברגע שהשגרה שלי לחצה והתמקמתי, אז הכל התחיל להתאחד מוזיקלית.

אוראל: אני יודע שאתה עוסק בכדורגל. זה חבורה של מקומות לשחק כאן.

דיי ג'ק: שיחקתי כאן כמה משחקי איסוף. ניסיתי לשחק משחק איסוף והערכתי בערך עד כמה אני בעצם בכושר ובקושי יכולתי לנשום. בסוף המשחק, התנשמתי לאוויר. שיחקתי משחק נוסף והערכתי בערך מידת הכושר שלי שוב והקמתי בסוף המשחק. החרא הזה היה פרוע. אני עדיין משחק, אבל עכשיו אני משתמש בזה כדרך להישאר בכושר.