עשר שנים לאחר יציאת הופעת הבכורה העממית המפורקת לאמה, לנצח , ההמצאה הקולית של ג'סטין ורנון צברה מעריצים חדשים תוך שמירה על כת הפולחן שלו. ואכן, אמש (4 במרץ) היה השביעי מתוך תושבות בון אייבר שנמכרה בת שמונה לילות באמרסמית 'אפולו.



לאחר סט מסנוור ורודף מהתמיכה הערב פיבי ברידג'רס, ליווה ורנון בסופו של דבר על הבמה עם להקה בת עשרה חלקים, כולל שני מתופפים וקטע קרן בן חמישה חלקים.



סקירה של חופשת זומבים של flatbush

צפה בכותרות האחרונות עם חדשות MTV כאן:






כאשר כל מתופף ממוקם מעל הלהקה בפלטפורמות מוגבהות, זה היה תזכורת ויזואלית מיידית לבולטת כלי הקשה פורחים ב -2016 22, מיליון . תזכורת זו התעוררה במהירות תוך שימוש בהפסקות ביניים בעיבודים מוקדמים של '10 dEAThbREasT ',' 666 ʇ 'ו- '33 God'. האחרון שבהם הסתיים בהתמוטטות סגירה עוצמתית ביותר.



קרדיט: סטיוארט ליץ '

ורנון, שנסע שוב ושוב בין חומרים חדשים יותר לקולו לבין המלנכוליה-עממית האקוסטית הוותיקה שלו, הפגין שוב את הרבגוניות הקולית הנודעת שלו; באותה מידה שהוא יכול להיות עדין או רך. בין אם זה הסולו הווקאלי ב'בליינדסייד 'האהוב ביותר או ההטיות הכבדות על' 715-קריקס ', הרגעים האלה התרבו כשהסט הגיע לשיא.

כאשר לילות אחרים עצרו למשך 20 דקות או יותר, ההופעה של אמש נהנתה בבירור מתנופה ללא הפרעה. סיום עם 'Holocene', '22 (Over Soon) 'והדרן של' The Wolves (Act I and II) ', מעורבות הקהל הגיעה לשיא במה שהיה קרוב לקהל רגשי, קהילתי.



להשאיר את הראש מצלצל ביום שישי

קרדיט: סטיוארט ליץ '

עשור לאחר הופעת הבכורה המרגשת של הבידוד העצמי, יצירתיותו חסרת המנוחה של ורנון אילצה את האבולוציה המהירה שלו. אך בעוד הצליל שלו השתנה מאינטימי למרחיב, עצוב לניסיוני, הרגש הגולמי שבבסיס המוזיקליות שלו נשאר נוכח מנצנץ כתמיד.

מאת ג'ו הורסמן